בורר נפסל בשל קשריו עם אביו של אחד הצדדים

בהחלטה נדירה, פסל (11.12.11) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר עמירם בנימיני, פסק בורר בשל חשש ממשי למשוא פנים. הפסק ניתן בידי עו"ד עמיחי סגל, שהוא גם בא-כוחו של אביו של הנתבע בבוררות שהתנהלה בפניו.

הבוררות עסקה בסכסוך בין חברת ארדן לבין דן טמיר, שהיה הרוח החיה מאחורי חברת בר בטיחות. שתי החברות עוסקות בתחום הבטון והתחרו ביניהן, עד שבשנת 2005 החלו להגיע להסכמות על יציאתה של בר מן השוק. במסגרת זו, רכשה ארדן את הציוד של בר תמורת 450,000 שקל - סכום שנועד בעיקר לפצות את בר על הפסקת פעילותה. עוד נקבע, כי טמיר ישתף פעולה עם ארדן, וזאת במטרה למנוע ממנו להתחרות בה במסגרת אחרת.

לבקשתם של טמיר ומנכ"ל ארדן, אהרון ז'ורבסקי, ניסח סגל את ההסכם ביניהם ובין היתר נקבע, כי סגל ישמש כבורר במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים. צורך זה אכן התעורר לאחר זמן קצר, ובסיומה של הבוררות קבע סגל, כי על ארדן לפצות את טמיר ב-170,000 שקל (בעוד טמיר תבע 730,000 שקל). בבקשתה לבטל את הפסק טענה ארדן, כי לא ידעה שסגל מייצג את גיורא טמיר, אביו של דן. עוד טענה, כי יש לבטל את הפסק משום שהוא מבוסס על חוזה שיצר לכאורה קרטל בלתי חוקי בינה לבין טמיר. סגל טען, כי ז'ורבסקי ידע על הקשר בינו לבין גיורא טמיר, שכן השניים עבדו יחדיו בחברת צוות ברקוביץ בשנות ה-80.

"בטענה זו אין אמת"

בנימיני קבע: "אינני יכול לתת אמון בגרסתו של טמיר בדבר ידיעתו של ז'ורבסקי על טיב והיקף הקשר שבין הבורר לבין אביו, לא רק משום שעדותו לא הותירה רושם אמין. הנקודה העיקרית היא שטמיר שב וטען בנחרצות, הן בתצהירו והן בעדותו, כי הבורר הבהיר בתחילת הבוררות שהוא מייצג את גיורא. בטענה זו אין אמת, והיא הופרכה".

הוא מוסיף: "מה שלא נאמר בתגובת הבורר, ואין מחלוקת על כך שהוא גם לא הודיע זאת לצדדים, היא העובדה המהותית בדבר יחסים קרובים ביותר שנתקיימו בינו לבין גיורא גם בתקופת הבוררות. מתגובת הבורר נראה כי הוא הניח שהמבקשת ערה לקשר זה, אך הוא לא טרח לוודא זאת באמצעות מתן הודעה מפורטת וברורה לפרוטוקול.

"...קשר אישי והדוק שכזה בין הבורר לבין אביו של המשיב היה צריך למנוע ממנו מלקבל עליו את הבוררות, ובוודאי שחייב אותו לוודא שהמבקשת מודעת לטיבו ולמהותו של קשר זה - לא רק לעצם ההיכרות שבין הבורר לבין גיורא, שבה מתמקד הבורר בתגובתו. קשר שכזה מעלה את החשש המסתבר לקיומו של ניגוד עניינים או משוא פנים. החשש הוא שהבורר לא יוכל, ואולי גם לא ירצה, להשתחרר מתחושת אי-הנעימות שתגרם לו במקרה שיהא עליו לפסוק נגד המשיב ולטובת המבקשת, בשל קשריו ההדוקים עם אבי המשיב והיותו עורך דין אישי וקבוע של האב בכל ענייניו ועיסוקיו".

לשקול פנייה לממונה על ההגבלים

בנימיני מוסיף: "אין באמור לעיל כדי להטיל בבורר דופי אישי, ולומר שפסק הבורר הושפע מן היחסים המיוחדים שהוכח כי התקיימו בין הבורר לבין אבי המשיב. הצדדים שניהם הכירו את הבורר ונתנו בו אמון, ועובדה היא כי הוא פסק למשיב סך של 170,000 שקל בלבד, מתוך תביעה בסך 730,000 שקל. אך אין ספק שהבורר טעה בשיקול דעתו כאשר הניח שמהות הקשר בינו לבין גיורא ידועה למבקשת, ונמנע מלהודיע בפתח הבוררות על הקשרים המיוחדים שבינו לבין גיורא, באופן שהדברים ירשמו בפרוטוקול הבוררות".

עוד קובע בנימיני, כי ההסכם בין הצדדים אכן היה על פניו הסדר כובל בלתי חוקי: "לכאורה, מדובר בהסכם אופקי בין שני מתחרים בשוק עבודות הבטון, שנועד למנוע מן המשיב ומחברת בר בטיחות שבשליטתו מלהתחרות במבקשת, באופן המונע או מפחית תחרות בשוק הנדון, ואף נועד לחלק את שוק עבודות הבטון בין שתי חברות דומיננטיות בשוק זה, לאחר הקמת החברה המשותפת". הוא הורה להעביר העתק מפסק דינו למנהל בתי המשפט, משה גל, כדי שישקול האם להעבירו לממונה על ההגבלים, דייוויד גילה.