"יש להעריך את סבירות האופן שבו ביצעו חיילי צה"ל את תפקידם אך יש להיזהר מאותה 'חוכמה שבדיעבד' המסורה למי שמנתח את האירוע לאחר שאירע תוך שהוא מודע לתוצאותיו ובוחן את הכשלים שנפלו בו. את הניתוח יש לעשות 'בהתאמה לתנאי השטח ולא בישיבה של 'אדם נינוח ב'כורסת מנתחים ובידו איזמל מדויק'". כך אומר (5.12.11) שופט בית משפט השלום בירושלים, ארנון דראל.

דראל דחה תביעה שהגישו יורשיו של פלשתיני, שנורה למוות בידי כוחות צה"ל בג'נין בשנת 2002. התובעים טענו שמדובר היה ברצח בדם קר, בעוד המדינה טענה שהמנוח - נהג מונית - נסע לכיוון החיילים והתעלם מהאזהרות לעצור, ולכן חששו החיילים שמדובר במכונית תופת.

תחילה קובע דראל, כי מדובר היה בפעילות מלחמתית, ולכן המדינה פטורה מתשלום פיצויים. "הכוח במקרה זה לא היה נתון במשימת שיטור אלא יצא למשימה לאיתור מכונית תופת בציר שהיה מועד לפורענות. משימת איתור המכונית או מונית הייתה לאחר שניתנה התרעה ברורה על סיכון כזה. היתקלות כוח היוצא למשימה כזו במכונית, שההתרעה יכולה להתייחס גם אליה, המכונית נוסעת בזמן חשכה ובעת עוצר ואינה עוזבת את המקום מיד או עוצרת אלא ממשיכה לנסוע, בקצב כזה או אחר לכיוונו, והירי שהיה במהלך אותה תקרית הוא בגדר פעולה מלחמתית שאליה כוון התיקון לחוק", קובע דראל.

דראל דחה גם את טענת התובעים לפיה הכוח התרשל: "ייתכן שבדיעבד ניתן לקבוע שהכוח יכול היה להתנהל אחרת ובעיקר לירות באוויר במקום לכביש כפי שקובעות הוראות הפתיחה באש. עם זאת מכאן ועד המסקנה כי אותה טעות מבצעית, אם אכן זו טעות מבצעית, היא בגדר רשלנות המרחק רב. בחינת הדברים בהקשרם הרחב - פעילות הכוח ברחבי ג'נין, החשש ממכונית תופת על-רקע התרעה שנמסרת באותו אחר צהריים; נסיעת מונית בשעת חשכה ובזמן עוצר - מחייבת קביעה כי ביצוע ירי במצב כזה אינו בגדר רשלנות. אכן, התוצאה היא תוצאה מצערת ונקל להבין את כאבם של בני משפחתו של המנוח, ואולם המבחן אינו מבחן התוצאה אלא מבחן המעשה, ובנסיבות כפי שתוארו לעיל לא ניתן לקבוע כי מדובר בהתרשלות גם אם נפלה טעות בפעולת החיילים".

בשולי פסק הדין הציע דראל למדינה לשקול בחיוב את האפשרות להעניק לתובעים פיצוי לפנים משורת הדין, כפי שנעשה במקרים אחרים.