הזברות התפתחו ממצב בו היו שחורות לחלוטין למראה ה"פיג'מה" כדי להדוף מעליהן חרקים המפריעים להן לאכול. אלו המסקנות העולות ממחקר חדש.
חוקרים מהונגריה ומשבדיה גילו כי פסי השחור-לבן של הזברות הם הדפוס הפחות מושך מכולם לטפילים מוצצי דם ומעבירי מחלות כמו tabanids (זבובים מוצצי-דם), או השכיחים יותר, ה-horseflies (זבוב הסוס).
המחקר שערכו הראה כי זבובי הסוס נמשכים לקיטוב אופקי הדומה להשתקפות המגיעה מן המים. זו הדרך בה חרקים מוצאים אזורים של מים, שם הם יכולים להטיל את ביציהם. נקבות זבובי הסוס משתמשות גם במראה הקיטוב מעור בעלי החיים, במיוחד השחור, כדי לזהות את הקורבנות.
המחקר, שפורסם במהדורה המקוונת של Journal of Experimental Biology, הראה כי הזברות, כעוברים, מתחילות להתפתח עם עור שחור. בהמשך הן מפתחות את מראה הפסים, עוד לפני הלידה. החוקרים סבורים כי זוהי למעשה הסתגלות אבולוציונית שעוזרת להן להימנע מעקיצות חרקים.
כדי לבחון את התיאוריה, בחרו החוקרים בחוות סוסים ליד בודשפט ששרצה בזבובי סוסים. הם שינו את הרוחב, הזווית וצפיפות הפסים וכן שינו את כיוון קיטוב האור שהשתקף מהם. בעזרת שמן ודבק הם לכדו את החרקים כדי לגלות איזה דפוס משך אליו ביותר את זבובי הסוסים.
הניסוי הראה כי ככל שהפסים היו צרים יותר, כך הם משכו אליהם פחות זבובים. החוקרים בדקו גם את האטרקטיביות של סוסים לבנים, כהים ומפוספסים וגילו כי סוסים עם פסים משכו אליהם את מספר הזבובים הקטן ביותר.
המסקנה אליה הגיעו היא שהזברה פיתחה דפוס של פסים שהם צרים מספיק כדי להבטיח מינימום אטרקטיביות לזבובים מוצצי-דם.
