אורי יואלי, מקורבו של
משה קצב שנטל חלק בפעולותיו של הנשיא לשעבר בנוגע לא' ממשרד התיירות, לא יועמד לדין - למרות דברי בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לחלקו בפרשה. כך הודיעה (יום ה', 16.2.12) הפרקליטות.
בית המשפט המחוזי קבע, כי יואלי "המוציא והמביא" בשירותו של קצב, איש סודו שפעל עבורו במשימות שונות שתכליתן בעיקר הבטחת שתיקתן של המתלוננות ובראשן א'. מדובר בשתי פעולות עיקריות: יואלי הכין את "מסמך ההבנות" שנועד להבטיח עזיבה שקטה של א' לאחר פיטוריה ממשרד התיירות, ובמספר מקרים הקליט את שיחותיו עם א' וערך אותן כך שיצרו תמונה חלקית ומשובשת של דבריה בנוגע לעבודה אפשרית במשכן הנשיא. קצב טען על בסיס אותן שיחות, כי הן מלמדות על יחסה החיובי של א' כלפיו ועומדות בסתירה לטענתה לפיה אנס אותה פעמיים.
המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, יהושע למברגר, קיים דיון בנוגע למעשיו של יואלי ובחן - כדברי משרד המשפטים - את "משמעותם הפלילית, המועדים בהם התקיימו וצפי סיכויי החקירה בעניינם". בעניין "מסמך ההבנות", עלה חשד לעבירה של שיבוש מהלכי משפט והטרדת עד - אך עבירות אלו התיישנו משום שבוצעו בפברואר 1999.
בעניין ההקלטות מצאו אנשי הפרקליטות, כי עריכת שיחות סרק באופן מניפולטיבי עם מתלוננת פוטנציאלית, הקלטתן, מתן הבטחות שקריות לסייע לה במצוקתה במציאת עבודה, יכולים להוות אף הן עבירות של שיבוש מהלכי משפט והטרדת עד. ואולם, גם כאן חלה התיישנות, משום שהן בוצעו בשנים 2001-2006, בעוד חקירת המשטרה החלה ביולי 2006; מאחר שמדובר בעבירות מסוג עוון, ההתיישנות עליהן היא שלוש שנים.
לעניין חיתוך ההקלטות ועריכתן - חיתוך מלל השיחות ועריכתו באופן המנתק את הדברים מהקשרם מהווה לכאורה עבירת שיבוש מהלכי משפט ובידוי ראיה. ואולם, קבע למברגר, בעניין זה "קיים קושי ראייתי ניכר, הן לשאלת המועד בו בוצעה העריכה והן באשר לשאלת זהותו או זהותם של העורכים - שעה שיואלי טוען שהעביר את הקלטות בשלמותן ומכאן שהחיתוכים בוצעו בידי קצב ומקורביו, ומנגד טוען קצב, כי קיבל מידי יואלי את הקלטות כשהן ערוכות".
לאור כל אלו סבר למברגר, כי בנסיבות העניין בכללותו, לאחר שנדון עניינו של העבריין העיקרי ובעל האינטרס בדבר, בהעדר ציפייה סבירה לממצאים חדשים, אין מקום להורות למשטרה לקיים חקירה נוספת בעניינו של יואלי. הודעה על כך נמסרה ליואלי ולמתלוננות בתיק.
