בית הדין הרבני לממונות בירושלים, בראשותו של הרב אברהם דב לוין, תובע 480,000 שקל מקבוצת
ידיעות אחרונות ומקבוצת
מעריב, בטענה ללשון הרע. התביעה הוגשה בעקבות פרסומים כאילו בית הדין הורה לסקול למוות כלבה שנכנסה לשטחו, ולטענת התובעים מדובר בפרסום שקרי מראשיתו ועד סופו. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בירושלים.
לדברי שמונת חברי בית הדין, המיוצגים בידי עו"ד דוד שוב, "בית הדין נחשב לאחד מבתי הדין החשובים והיוקרתיים בעולם היהודי" והם עוסקים באלפי תביעות ללא כל תמורה. בין התובעים: הרב לוין העומד בראשו, הרב יהושע לוין המנהל אותו, הרב מרדכי אייכלר שהיה הרב הראשי של עמנואל והרב נחום איזנשטיין העומד בראש ועד הרבנים העולמי לענייני גיור.
על-פי התביעה, ביוני שעבר פורסמה בידיעות אחרונות ידיעה שכותרתה "בית דין רבני דן כלב למוות בסקילה", ונאמר בה: "בית דין רבני בירושלים דן השבוע כלב משוטט לסקילה באבנים עד צאת נשמתו. הסיבה לפסק הדין האכזרי נעוצה בחשד שלפיו הכלב הוא גלגול של עורך דין חילוני בכיר - שלפני חצי יובל העליב את דייני המקום ובראשם את הרב אברהם דב לוין". הידיעה אומנם הביאה את הכחשתו של הרב לוין, אך באותה נשימה נאמר בה שאחד מגבאי בית הדין אישר אותה.
התובעים טוענים: "מדובר בעלילה גמורה. קשקוש מוחלט. פנטזיה שלא היתה, לא נבראה ואף משל לא היתה. ממילא, אין צורך לומר, לא נולד ה'גבאי' ש'אישר' אותה". הפרט הנכון היחיד, הם אומרים, הוא שכלבה אכן נכנסה לבית הדין ושהתה בו זמן מה. בעקבות פרסום זה, נטען בתביעה, פורסמה הידיעה בכלי תקשורת זרים רבים ובהם BBC, טיים, חדשות יאהו ועוד. "בית הדין תואר בכתבה כחבורה של פרימיטיבים אכזרים ומרושעים, אשר הורגים חיות חפות מפשע בעקבות אמונות טפלות", אומרים התובעים.
באותו יום פורסמה גם במעריב ידיעה שכותרתה "
מאה שערים: בית הדין הורה לסקול כלבה". במקרה זה, נאמר בתביעה, התבקשה תגובתו של הרב לוין, והוא הכחיש מכל וכל את הסיפור "ואף ציין באירוניה, כי אינו מבין מדוע לא נטען כי בית הדין שחט את הכלב ושמר את דמו בצנצנת לצורך אפיית מצות". לטענת התובעים, למרות שהובטח לרב לוין שתגובתו תפורסם במלואה - היא פורסמה בצורה משובשת ומסורסת. התובעים אף יוצאים נגד הבאה תגובת "צער בעלי חיים" בידיעה, למרות שלטענתם למעריב היה ידוע שמדובר בבדותא.
"לא ניתן לתאר במילים את הנזקים העצומים שנגרמו לבית הדין, לתדמיתו ולדיינים היושבים בו כתוצאה מההתנהלות המופקרת וחסרת האחריות של הנתבעים. מדובר על נזקים שרובם אינם בני השבה ובמעוות שלא יוכל לתקון", טוענים התובעים ומפנים למקצת מן הטוקבקים שפורסמו בעקבות הידיעות. "אין ספק שמדובר בפרסום שנעשה בזדון תוך ידיעה ברורה שמדובר בהוצאת דיבה. ככל שאכן היה אדם במערכת מעריב וידיעות אחרונות, שהאמין שעלילה זו עשויה להיות אמיתית, הרי שתפיסתו על רבנים וחרדים, לוקה בגזענות מבישה ובלתי נתפסת".
