בית האבות רחל ליצ'ק ישלם 65,000 שקל ליורשיה של ישישה שהתגוררה בו, נפלה ארבע פעמים ונפטרה זמן קצר לאחר הנפילה הרביעית. כך קבעה (12.3.12) שופטת בית משפט השלום בתל אביב,
יעל הניג.
מזל סייג אושפזה בבית האבות באוגוסט 2001, בהיותה בת 82. בית האבות נוהל בידי יוסף ליצ'ק, שאינו בעל הכשרה בתחום זה, ובתקופה הרלוונטית לא היה בעל רישיון להפעלת מחלקה סיעודית. מצבה הנפשי של סייג היה קשה מאוד, ולאחר חודש הועברה ל"מחלקה לתשושים מוגברת". בין נובמבר 2001 למרס 2002 נפלה סייג ארבע פעמים, כאשר לאחר הפעם הרביעית נזקקה לניתוח ואשפוז. בעקבות אירוע זה העבירו אותה ילדיה לבית אבות אחר, והיא נפטרה במאי 2002 בעקבות זיהומים.
הניג קבעה, כי מצבה של סייג היה ידוע לבית האבות בעת שקיבל אותה (למרות הכחשותיו של ליצ'ק), היה ברור שהוא מהווה פוטנציאל לסיכון עצמי, אך היא לא זכתה לטיפול הדרוש ולא הותקנו בבית האבות אמצעי כגון רצפה סופגת אנרגיה או מעקה צד במיטתה של סייג. הנפילות אירעו, הוסיפה הניג, כאשר סייג לא הייתה נתונה להשגחה של אחות ספציפית ולא ננקטו אמצעים למנוע אותן בעת שירדה ממיטתה.
בקובעה את אחריותו המושגית של בית האבות לנפילות, מוסיפה הניג: "ההצדקה המוסרית והחברתית האפשרית למסירת הדייר הזה לשליטה של אחרים, בפרט של זרים, היא מתן מענה לצרכי השגחה, טיפול ובטיחות, שברגיל אמורה משפחתו של הדייר לספק לו, כאשר הוא עצמו אינו מסוגל עוד לכך. כאשר המשפחה אינה מסוגלת או אינה חפצה מטעמיה לספק צרכים אלו, היא קונה את אספקתם בכסף מבית האבות". במקרה הנדון, ידע הצוות שסייג מסכנת את עצמה והיה עליו לנקוט באמצעים לקדם סכנה זו - אך לא עשה כן.
הניג חייבה את בית האבות לפצות את עזבונה של סייג ב-50,000 שקל בשל הכאב והסבל שנגרמו לה, וכן להחזיר את התשלום שגבה מהם תמורת ההשגחה המיוחדת שלא סיפק בפועל. כמו-כן, הוא ישלם הוצאות בסך 13,000 שקל ויחזיר את הוצאות היורשים בגין קבלת חוות הדעת שהגישו.
