מינהל מקרקעי ישראל ושירותי כבאות והצלה יפצו חלקית את קיבוץ גינוסר על נזקים שנגרמו לו בדליקה בשנת 2003. עם זאת, בית המשפט הטיל אשם תורם מהותי על הקיבוץ עצמו, בשל התנהגותו הרשלנית בעת הדליקה.
הדליקה פרצה ביולי 2003 בנחל צלמון, באדמות השייכות למינהל. שופטת בית משפט השלום בטבריה, תמר נסים-שי, קבעה שהדליקה פרצה בשל
רשלנותו של המינהל, שכן בשטח היו קוצים והצטברה בו פסולת שהשאירו מטיילים, אך המינהל לא נקט אמצעי זהירות כלשהם למניעת התלקחות האש.
אחריות מכבי האש נקבעה לגבי דליקה שפרצה למחרת, בשל גחלים לוחשות שנשארו בשטח לאחר כיבוי הדליקה הראשונה. נסים-שי מצאה, כי כוחות מכבי האש עזבו את השטח מיד לאחר כיבוי הדליקה, וכי אין אמת בדבריו של רס"ר יצחק בן-עזרא לפיהם כבאית אחת נותרה בשטח ארבע שעות נוספות. "עזיבת כוחות הכיבוי את שטח השריפה פרק זמן כה קצר לאחר כיבויה, כאשר הם מודעים לחשיבות הישארותם במקום בכדי להשגיח כי לא תתרחש התלקחות נוספת במיוחד לאור אופיו של מיקום השריפה 'המועד לפורענות' והיקפה, מהווה חריגה מסטנדרט הפעולה הנדרש מהם ומלמדת על קיומה של רשלנות מצידם", היא אומרת.
האשם התורם של הקיבוץ נקבע על 30% בדליקה הראשונה, משום שתחילה ניסו חבריו לכבות את האש בכוחות עצמם והתמהמהו במשך שעה בטרם הזעיקו את מכבי האש. בדליקה השנייה הטילה נסים-שי על הקיבוץ אשם תורם של 50%, משום שהפעם המתינו אנשיו מספר שעות בטרם הזעיקו את מכבי האש.
נסים-שי קבעה, כי המינהל יפצה את הקיבוץ ב-6,600 שקל ויחזיר 30,000 שקל לחברת ביטוח חקלאי שכבר פיצתה את הקיבוץ. מכבי האש ישלמו לקיבוץ 4,700 שקל, ולביטוח חקלאי - 21,000 שקל. כמו-כן חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל.
