שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
רות רונן, דחתה (מוצ"ש, 28.4.12) את בקשתו של ברטי סין-בטי להגיש תביעה נגזרת בסך 2.5 מיליארד שקל נגד
לב לבייב וחברות פרטיות שבבעלותו. הבקשה הוגשה על-רקע מיזמים כושלים לחיפוש זהב בקירגיסטאן.
לבייב רכש מידי סין-בטי את השליטה בחברת SHG Golden & Silver, לה היו ארבעה מכרות זהב ומפעל לעיבוד זהב בקירגיסטאן. סין-בטי טען, כי לבייב ואנשיו פעלו בצורה מתוכננת ומתמשכת לריקון החברה מנכסיה ולהעברתם לחברות זרות שבשליטת לבייב. החברה איבדה מאוחר יותר את כל נכסיה, לטענת סין-בטי - בשל מהלכים מכוונים או לכל הפחות בשל רשלנות של לבייב והמנהלים מטעמו.
לבייב הכחיש מכל וכל את טענותיו של סין-בטי. הוא אמר, כי הנכסים אבדו בשל מתקפה מתוכננת מצד משטרו המושחת של נשיא קירגיסטאן דאז, קורמנבק בקייב, לאחר שסין-בטי עצמו השיג אותם תמורת תשלום שוחד בהיקפים ניכרים. עוד טען לבייב, כי כל ההחלטות שקיבלו הוא ואנשיו נעשו ממניעים עסקיים ובהתאם לייעוץ משפטי שקיבלו.
רונן פותחת באומרה, כי רף ההוכחות הדרוש לאישור תביעה נגזרת דומה לזה הנדרש לאישור תביעה ייצוגית, ואין די ב"רסיסי מידע". במקרה הנדון, היא קובעת, התבסס סין-בטי במידה רבה על רסיסי מידע, כגון פרסומים עיתונאיים, שמועות וחצאי עובדות שלא הוכחו. הוא לא הוכיח את טענת התרמית שהעלה כלפי לבייב, ובעצמו זנח את רוב הטענות לפיהן החברות הזרות שקיבלו את הזכיונות היו קשורות ללבייב. מסיבה זו בלבד, פסקה רונן, אין לסין-בטי עילת תביעה נגד לבייב, המנהלים מטעמו והחברות שבאמצעותן פעל.
רונן בוחנת בפירוט את הנסיבות שהביאו לאובדן המכרות והמפעל וקובעת, כי בשום מקרה לא הוכחה התרשלות מצד המנהלים, וכי הם הסתמכו כדין על חוות הדעת המשפטיות של עורך דינם המקומי. עוד היא אומרת, כי מדובר היה בשיקול דעת עסקי לגיטימי, שגם אם מתברר בדיעבד שהיה מוטעה - אין הוא יוצר עילת תביעה.
רונן אינה קובעת מסמרות בנוגע לטענת לבייב לפיה נפלו עסקי הזהב שלו בקירגיסטאן קורבן לשחיתותו של ממשל בקייב, אך אומרת, כי ניתן לקבוע ששלילת הזכיונות (או לפחות חלקם) "לא הייתה התנהלות רגילה, כפי שאנו מכירים אותה ממדינות מתוקנות, ובהחלט ייתכן כי היו מעורבים בה שיקולים זרים". רונן מציינת, כי לאחר ההפיכה בה הופל בקייב נפתחה חקירה פלילית בנוגע לנסיבות שלילת אחד הזכיונות, וגם בכך יש אינדיקציה לחשדות שמעלה לבייב. עוד היא מעירה, כי סין-בטי עצמו סבר שמדובר בממשל מושחת שניתן היה לקדם באמצעותו קבלת החלטות באמצעים לא-כשרים.
