אנשים הסובלים מדיכאון בגיל העמידה או בגיל מבוגר יותר נמצאים גם בסיכון גבוה לפתח דמנציה בשלב מאוחר יותר בחיים. אלו הממצאים העולים ממחקר חדש.
חוקרים שבדקו נתונים ארוכי טווח של יותר מ-13,000 איש מקליפורניה גילו כי תסמיני דיכאון הופיעו אצל 14% מהמשתתפים באמצע החיים בלבד, בעוד ש-9.2% מקרי דיכאון התפתחו רק מאוחר יותר בחיים. מעט יותר מ-4% ממשתתפי המחקר סבלו מדיכאון שהחל בגיל העמידה או בשלב מאוחר יותר בחיים.
לאורך שש שנות מחקר, 22.5% מהמשתתפים אובחנו עם דמנציה. המחקר הראה כי 5.5% מהמשתתפים פיתחו אלצהיימר ו-2.3% פיתחו דמנציה וסקולרית, הנגרמת מנזק למוח כתוצאה מאספקת דם לקויה אליו.
צוות החוקרים גילה כי אנשים שסבלו מדיכאון בשלב מאוחר בחיים היו בסבירות גבוהה פי שניים לפתח אלצהיימר ואלו שפיתחו דיכאון באמצע החיים (התקופה שבין נערות לזיקנה בערך בגילאי 55-35) ובשלב מאוחר בחיים, היו בסיכון גבוה יותר מפי שלושה לפתח דמנציה וסקולרית.
החוקרים, מאוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו, פרסמו את הממצאים ב-Archives of General Psychiatry. לדבריהם, הממצאים מראים כי דיכאון שנמשך לאורך החיים מעלה את הסיכויים לדמנציה, במיוחד לדמנציה וסקולרית. במקרים רבים, הדיכאון המופיע בפעם הראשונה בשלב מאוחר בחיים משקף שלב מוקדם של דמנציה, במיוחד במקרים של מחלת אלצהיימר.
המחקר הצליח להוכיח רק קשר בין דיכאון לסיכון לאלצהיימר אך לא גורם והשפעה.
שכיחות האלצהיימר ועלות הטיפולים במחלה ובסוגים אחרים של דמנציה צפויים לעלות בצורה דרמטית במהלך 40 השנים הבאות, אלא אם יימצאו דרכי מניעה או טיפול. לכן, חשוב ביותר להבין לעומק את גורמי הסיכון העיקריים של המחלה.
