המנכ"ל לשעבר של קרן המח"ר, היועץ המשפטי לשעבר שלה והמדינה יפצו את הקרן ב-426,000 שקל בשל מחדליהם בתחום ביטוח החיים הקיבוצי לחברי הקרן בשנות ה-90 ובעשור הקודם. כך קבע (23.5.12) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודה פרגו.
קרן ההשתלמות לאקדמאים במדעי החברה והרוח היא חברה ממשלתית, בה היו בתקופה הרלוונטית 38,000 עמיתים. בתשלום לטובתה חויבו המנכ"ל לשעבר ראובן גולדברג, עו"ד גדי בלושטיין ואגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר.
הקרן רכשה ביטוח חיים קולקטיבי לעמיתיה בחברת הביטוח סקוריטס, באמצעות סוכנות הביטוח גל-ביילי. הקרן לא ידעה, כי בשנת 1998 נמכרה סקוריטס לגבי שפירא, וכי בכך איבדה סקוריטס הישנה את רשיון המבטח שלה. הקרן גם לא ידעה, כי לסקוריטס החדשה לא היה רשיון מבטח בתחום ביטוח החיים. הדבר התברר לה רק לאחר מספר שנים, ובעקבות זאת נפתחה חקירת משטרה ומקצת מן המעורבים הורשעו בפלילים.
קרן המח"ר תבעה פיצוי בסך 1.9 מיליון שקל בגין דמי ביטוח ששילמה מקופתה לחבריה בתקופה בה לא הייתה לה פוליסת ביטוח בתוקף, ועוד 2.9-2.4 מיליון שקל בטענה שזהו חלקה ברווחי הפוליסות אותו לא קיבלה בשנים הרלוונטיות. התביעה הוגשה נגד גל-ביילי, בעליה רונן גל וחיים ביילי, חברת סקוריטס, חברת אריה שהעניקה את הכיסוי החילופי ואברהם רחמים שהיה חבר הנהלת אריה. כמו-כן נתבעו גולדברג ובלושטיין, והללו שלחו הודעות צד ג' לעשרות נתבעים - דירקטורים בקרן, פקידים במשרד האוצר ועוד.
קרן המח"ר הגיעה לפשרה עם ששת הנתבעים הראשונים, אשר שילמו לה 1.57 מיליון שקל. לאור זאת, היה על פרגו לקבוע את שיעור אחריותם של נתבעים אלו לנזקיה של המח"ר, והאם גולדברג ובלושטיין נושאים אף הם באחריות; ואם כן - מהו חלקם ומהי האחריות שניתן לייחס למי ממקבלי הודעת צד ג'.
פרגו מנתח על פני 156 עמודים את הפרשה כולה ועומד בפרוטרוט על מעשיהם ומחדליהם של כל המעורבים. לבסוף הוא קובע, כי ששת הנתבעים הראשונים נושאים באחריות ל-80% מהנזקים, וגולדברג ובלושטיין - ל-20% מהם. פרגו אומר: "אך מתחייב היה, כי בשלב ראשון, עוד בטרם בדיקת ההצעות לגופן, ייבדק רשיונה/כשירותה של חברת הביטוח המציעה להעניק שירותי ביטוח חיים. אם הם היו עושים כן השניים, כפי המצופה מהם, הייתה 'סקוריטס (סוכנות ביטוח) 1997 בע"מ' נפסלת על הסף, באשר הכל היה גלוי לעין [שאין לה רישיון לעסוק בביטוח חיים]. לצערי, לא מילאו השניים את תפקידם כראוי. כל אחד מהם סמך על השני וניסה להטיל את האחריות לאשר קרה על רעהו.
"...אמנם מר גולדברג ועו"ד בלושטיין האמינו והוטעו על-ידי 'סקוריטס החדשה' לחשוב, כי יש לה את הרישיון לתת שירותי ביטוח חיים; ואולם, אין באלו לשחרר אותם מאחריותם לבדוק היטב את רישיון המבטח בטרם הכרזתה כזוכה במכרז; בוודאי כאשר 'סקוריטס' צירפה את רישיון המבטח שלה להצעתה, ממנו עלה בצורה ברורה וגלויה לעין שאין לה את הרישיון לכך".
פרגו מותח ביקורת קשה על רשימת מקבלי הודעות צד ג' הארוכה, שלרוב המכריע מבין חבריה לא היה קשר למחדליהם של גולדברג ובלושטיין. כמו-כן הוא מצביע על החסינות המוחלטת המוקנית לעובדי מדינה על פעילותם במסגרת תפקידם; למרות זאת, נכללו רבים מהם ברשימת מקבלי ההודעות.
לעומת זאת, קיבל פרגו את הודעת צד ג' שנשלחה לאגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, וזאת משום שלא טרח להודיע לקרן המח"ר על השינויים המהותיים שהתרחשו בחברת סקוריטס. "חובתו של משרד האוצר הייתה לפקח גם על מי שנותן שירותי ביטוח חיים ברישיון, וגם על מי שעושה זאת ללא רישיון, כדי למנוע את הדבר, להעמידו לדין, להגן על המבוטחים ולהתריע בפניהם כי הם חסרי כיסוי ביטוחי. בכך נכשל משרד האוצר בענייננו", אומר פרגו. הוא קבע, כי יש לחלק את האחריות בין המדינה, גולדברג ובלושטיין בשווה.
בשורה התחתונה חויבו גולדברג, בלושטיין והמדינה לשלם כל אחד לקרן המח"ר 142,000 שקל. גולדברג חויב בתשלום הוצאות לקרן המח"ר ולמקצת ממקבלי הודעת צד ג' בסכום כולל של 75,000 שקל, ובלושטיין - ב-85,000 שקל.
