שופט בית המשפט העליון,
אורי שהם, דחה (17.5.12) בשבתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, תביעת נזיקין שהגישו הוריו של קטין שניסה להתאבד ומצוי מזה 15 שנים בתרדמת. התביעה הוגשה נגד משרד החינוך, רשת עמל והמשטרה.
עמיחי ספינזי, שהיה אז בן 15.5, ניסה להתאבד בתלייה ב-14.6.1997. הוריו יוסף ובתיה טענו, כי הניסיון נעשה לאחר שורה של אירועים שהיו באחריות הנתבעים ותבעו פיצוי של 18 מיליון שקל. האירוע התרחש עשרה ימים לאחר שספינזי נעצר והודה בגניבת אופנוע, וחודש לאחר שנעצר והודה בגניבה אופנוע אחר.
ההורים טענו, כי חוקרי המשטרה הפעילו על בנם לחצים בלתי סבירים. עוד טענו, כי הנהלת בית הספר התעלמה מההידרדרות בציוניו ומהיעדרויותיו המרובות, וגם מכך שנהג לנסוע בחצר בית הספר באופנוע למרות שלא היה לו רשיון נהיגה. כלפי משרד החינוך נטען, כי הוא התרשל בפיקוחו על בית הספר.
שהם קבע, כי העובדות שונות לחלוטין מאלו שתיארו ההורים. חקירותיו של ספינזי במשטרה נערכו בצורה תקינה וחוקית, ובניגוד לטענת ההורים - האב נכח בשנייה. החוקרים אף הלכו לקראת ספינזי ופעלו בנוהל שיאפשר להימנע מהגשת כתב אישום נגדו, כדי שלא להכתים את עתידו.
לגבי בית הספר קבע שהם, כי היועצת פעלה כיאות כאשר הבחינה בהעדרויותיו של הנער, ערכה ביקור בביתו והפנתה אותו לגורמי הטיפול בעיריית פתח תקוה. עוד קבע שהם, כי כלל לא הוכח שספינזי נהג באופנוע בחצר בית הספר, ומכל מקום - היה זה מקובל שתלמידים יגיעו על אופנועים. "צוות בית הספר פעל כפי שנדרש ממורה סביר לפעול, ולא הייתה כל מידה של חריגה או התרשלות בהתנהגותם", מסכם שהם.
שהם מציין, כי גם ההורים לא העריכו שבנם מצוי במצוקה נפשית קשה, ועדכנו רק במאוחר את היועצת לגבי הסתבכויותיו הפליליות. "ניתן היה לצפות, כי ההורים יפנו לברר את פשר התופעה באמצעות גורמי מקצוע, בין אם מדובר בגורמים משפטיים, או בגורמים העוסקים בבריאות הנפש, לו סברו, באמת ובתמים, כי בנם נתון בסכנה מוחשית", הוא מוסיף.
שהם קיבל את חוות דעתו של פרופ' משה קוטלר, מומחה בפסיכיאטריה, אשר שימש כראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל, כמנהל המרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע וכראש החוג לפסיכיאטריה באוניברסיטאות בן-גוריון ותל אביב, אשר הוגשה מטעם רשת עמל:
"קשה עד מאוד לצפות התנהגות אובדנית של צעירים בגיל ההתבגרות, מבלי שיש לכך סימנים מקדימים כלשהם. ניבויו של המעשה האובדני הוא בגדר משימה מורכבת וקשה, ומתקשים בה גם אנשי מקצוע מוסמכים, והנני מקבל את דבריו, לפיהם 'הדרישה לנבא מעשה אובדני על-ידי מערכות כגון בית-הספר והמשטרה אינה סבירה'. לכך יש להוסיף כי הדברים נכונים ביתר שאת, כאשר אין סימנים מוקדמים למצוקה נפשית קשה, לדיכאון, או להבעת כוונות אובדניות".
