|
|
ניתן לריפוי [צילום אילוסטרציה]
|
|
|
|
|
|
[צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
|
|
לאחרונה פורסם בעיתון המדעי Molecular Psychiatry מחקר של קבוצת חוקרים בראשות ד"ר לימור זיו-סטראסר מהמרכז לחקר הסרטן בשיבא, המראה לראשונה כי פגיעה ארוכת טווח בתפקוד תגובת הסטרס (דחק) גורמת לתסמונת דמוית דיכאון וחרדה בדג זברה בוגר. דגי זברה הם מודל פופולרי בתחום המחקר הביו-רפואי.
הממצאים המוצגים במחקר מציעים לראשונה בסיס מולקולרי לקשר האינטואיטיבי בין רמות הדחק שלנו ביומיום לבין התפתחות בעיות חרדה ודיכאון. במהלך המחקר הראו החוקרים שדגים הנושאים מוטציה ברצפטור לקורטיזול (הורמון הלחץ), הנחשפים שוב ושוב לסביבה מלחיצה - בידוד משאר הדגים - לבסוף יפסיקו לשחות ויקפאו במקום למספר דקות רב. ניתוח מעמיק של התנהגות הדגים בבידוד חושפת שיחד עם הקפיאה והימנעות מחיפוש דרך מוצא, שהם סממנים אופייניים לדיכאון ולחרדה בבעלי חיים, הדגים המוטנטים אינם מסוגלים להתרגל לסביבה המלחיצה ולמעשה רק נלחצים עוד יותר עם כל חשיפה.
חשיבות החברתיות
ממצא חשוב מראה שניתן "לרפא" את ההתנהגות הלא נורמלית של הדגים המוטנטים על-ידי טיפול בפרוזאק למספר ימים, או באופן מיידי על-ידי טיפול בואליום, ובזאת לאשש את הבסיס המולקולרי המשותף של דיכאון וחרדה בין בני-אדם ודגים. אכן, בחינה של מוח הדג חושפת ליקויים במנגנונים המולקולריים הידועים גם בבני אדם.
מלבד הגישה הפרמקולוגית, מחקר זה חושף גם את חשיבות החברתיות כחלק מגישה טיפולית בדיכאון ובחרדה - חשיפה לדג אחר באקווריום סמוך מונעת את התנהגות הקפיאה בדגים הדיכאוניים לחלוטין.
ביסוס דג הזברה כמודל לדיכאון וחרדה פותח אפשרויות מרתקות לחקור את מנגנוני הדיכאון בבני אדם, ואף לנצל אותם לפיתוח תרופות חדשות על-ידי סריקת התגובה של דגים רבים לחומרים שונים.
תוצאות המחקר של ד"ר לימור זיו-סטראסר וקבוצתה הוצגו בכינוס
The Annual Meeting of the Society for Neuroscience בסן-דייגו. מחקרים נבחרים מהכינוס מוצגים במסיבת העיתונאים שנערכת על-ידי מארגני הכינוס וזוכים לתהודה עולמית.
