היום לפני 40 שנים, ב-17 ביוני 1972, פרצה פרשת ווטרגייט.
פרשת ווטרגייט הייתה שערוריה פוליטית אמריקנית שבסופה התפטר נשיא ארצות הברית דאז, ריצ'רד ניקסון.
הפרשה נוצרה בעקבות פעולות שננקטו על-ידי אנשי ממשל ניקסון, תוך שימוש בכוח הניתן להם מתוקף תפקידם, נגד מחאת הדמוקרטים על המלחמה בוויטנאם.
הפרשה החלה למעשה כאשר התגלתה פריצה למשרדי המפלגה הדמוקרטית בבניין "ווטרגייט" בוושינגטון. במרכז המפלגה נתפסו חמישה פורצים שניסו "לשתול" בו מצלמות ומכשירי האזנה. השאלה שהתעוררה הייתה מי ביצע את הפריצה ואת המעקבים אחרי הדמוקרטים במערכת הבחירות.
גיבורי הפרשה היו שני עיתונאים חוקרים - רוברט וודוורד וקרל ברנסטין מהעיתון "וושינגטון פוסט", שהתחקו אחריה עוד מראשיתה, והם שהביאו אותה לידיעת הציבור. קלטת ובה ראיות חותכות על הפעולות נחשפה והביאה להדחתו הצפויה של ניקסון, שהקדים את המהלך והתפטר, כאמור, כארבעה ימים מאוחר יותר, ב-9 באוגוסט.
השניים נעזרו בשירותיו של פקיד ממשל אותו כינו "גרון עמוק" ממנו קיבלו מידע פנימי. זהותו של "גרון עמוק" נחשפה אחרי יותר משלושה עשורים, רק בשנת 2005, אז הודה מארק פלט כי הוא אשר הדליף לשניים את המידע.
פרשת ווטרגייט היא אחד הסיפורים העיתונאים הגדולים של המאה העשרים, והיא תורגמה למאמרים, לספרים, לסרטי קולנוע ולפרסי אוסקר.
