804 משחקים, 22,320 נקודות, חוזה של 90 מיליון דולר עם נייקי עוד לפני שכדרר בפעם הראשונה על מגרש NBA, שני הפסדים כואבים בגמר, החלטה אחת מעוררת מחלוקת, ערימה של ביקורות שהמשיכו וימשיכו להיאסף כנראה עד היום שבו יפרוש, ועיר אחת שתמשיך לכעוס עליו לנצח. את כל אלה עבר לברון ג'יימס בתשע השנים האחרונות בשביל להגשים מטרה אחת ומטרה אחת בלבד - אליפות. הלילה זה סוף סוף קרה, ואחד מגדולי הפנומנים בכל הזמנים סימן וי על היעד הנחשק מכולם. ההיסטוריה, זו שבשבילה קינג ג'יימס עבר את המסע בן 9 השנים המפרך הזה, תזכור שמה-21 ביוני למלך יש לא רק כתר על הראש, אלא גם טבעת על האצבע.
מיאמי השלימה 1:4 סולידי על אוקלהומה סיטי עם הצגה ו-106:121, אבל תשאלו כל תושב בעיר, כל עיתונאי וכל מי שיודע לזהות סיפור ודרמה, והוא יאמר לכם שעם כל הכבוד לזכיה השניה של ווייד, הראשונה של בוש וספולסטרה, ועם כל הסימפטיה לצעירי הת'אנדר, כולם זזים הלילה הצידה ומפנים מקום לאחת הדמויות המרתקות שיש לענף הזה להציע. לברון, כמו ענק, סיים את הערב שלו עם טריפל דאבל מפלצתי (26 נקודות, 13 אסיסטים ו-11 ריבאונדים), אבל מבחינתו, אולי גם קצת מבחינת כל חובבי הכדורסל באשר הם, המספר הכי חשוב בסטטיסטיקה הוא אחד. תואר אליפות אחד. זה שהוציא אותו סופית מהרשימה ההיא, השחורה. הרשימה בה נכללים רג'י מילר, קארל מלון, ג'ון סטוקטון, פטריק יואינג, ג'ורג' גרווין ועוד ענקים רבים וטובים שסיימו את הקריירה עם המון כבוד, אבל בלי לגעת באושר.
כמה מיתוסים, כמה טענות הפריך לברון בדרך לטבעת. אמרו שהוא לא מגיע למשחקים הגדולים באמת, אז הוא הציל את ההיט מהדחה מול אינדיאנה וקלע 45 על הראש של בוסטון במשחק חוץ של לחיות או למות. אמרו שהוא שחצן, אז הוא שתק כמעט כל הפלייאוף, כמעט כל העונה, והשיג את שלו דרך כבוד ליריבים וללא פרובוקציות מיותרות מכל סוג. אמרו שהקבוצה הזו שייכת לווייד, והתשובה של קינג ג'יימס הגיעה עם תצוגות מנהיגות שרק ג'ורדן ידע לתת, עם הערות בונות לחברים ובלי לקחת הכל על הגב בכח. אלוף או לא?
והיה עוד גיבור לסדרה הזו (בסופה הוכתר לברון, איך לא, ל-MVP). לא קוראים לו דוויין ווייד או כריס בוש. שמו הוא קווין דוראנט, והדמעות שלו בסיום העידו על כך שמעבר להיותו שחקן כדורסל מדהים, הוא גם אדם עם נשמה גדולה. אפשר לדבר על 32 הנקודות ו-11 הריבאונדים שלו הלילה במשחק חוץ מול קהל עויין ויריבה צמאה לדם, אבל זה הרבה מעבר לזה. דוראנט הוא העתיד של הליגה הזו ואם תשאלו את דייויד סטרן גם הפנים שלה. כל כך נקי וטהור מכל מה שלא קשור למשחק, כל כך חכם וכל כך ראוי לטבעת משלו. יש לו עוד הרבה זמן (וראסל ווסטברוק אחד לאלף) כדי שבקרוב, מאוד בקרוב, הדמעות שלו יהפכו לכאלה של אושר. עד אז, גם הוא, גם אנחנו, מצדיעים לקינג.
קלעו למיאמי: לברון ג'יימס 26, כריס בוש 24, מייק מילר 23 (7 מ-8 לשלוש), דוויין ווייד 20, שיין באטייה 11, מריו צ'אלמרס 10, נוריס קול וטרל האריס 3, יודוניס האסלם 1. לאוקלהומה: קווין דוראנט 32, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן 19, דרק פישר 11, סרג' איבקה 9, רויאל איביי 6, קנדריק פרקינס, ניק קוליסון, דחואן קוק, קול אלדריץ' 2.
מהלך המשחק
אות לבאות? עוד נראה. המשחק נפתח עם דאנק אופייני של לברון ג'יימס. שתי הקבוצות התחילו להחליף סלים, אבל מיאמי נראתה מעט נחושה יותר. סיומת יפהפיה של ווייד מאסיסט של צ'אלמרס סידרה 8:11 ביתי, אבל פלאש עשה גם פאול שני מיותר מיד לאחר מכן. לברון אמרנו? 5 נקודות רצופות של קינג ג'יימס העלו את ההיט ל-10:16. גם כריס בוש התעורר ו-4 רצופות שלו קבעו 15:22, וגם פסק זמן בהול של סקוט ברוקס. הבא בתור לעקוץ את הת'אנדר היה מייק מילר שעם שתי שלשות רצופות קבע יתרון שיא של 19:28. דוראנט בדאנק נדיר דאג לכך שתוצאת הרבע תהיה רק 24:31 להיט.
הרבע השני נפתח עם עוד שלשה של מייק מילר. דרק פישר החזיר מן העבר השני והוריד ל-34:32. לברון התרכז במסירות ופחות בזריקות לסל וסידר לווייד (4 מהירות) ולבוש (2 מתחת לסל) נקודות שהעלו את מיאמי ל-34:41. ההיט לא נרגעו ושלשה נוספת, הפעם של צ'אלמרס העלתה לפער 12, 36:48. לברון בחדירה נהדרת סגר ריצה משוגעת ובריחה שהגיעה ל-36:53. הת'אנדר ניסו לחזור. אחרי החלפת סלים של ג'יימס ודוראנט, ועוד איבוד טפשי של ווסטברוק, לוח התוצאות הראה 49:59 למארחת במחצית.
אוקלהומה חזרה מיד בפתיחת הרבע השלישי ל-59:54 תודות לשלשה של דוראנט ועוד נקודות של איבקה, אבל בעטה בדלי לפני שהספקנו לומר "קאמבק". איבוד של דוראנט במעבר ושלשות של צ'אלמרס ובאטייה מן העבר השני קבעו 56:67. הת'אנדר לא ויתרו והראו המון אופי כשניסו לחזור. דוראנט עם שתיים אופייניות הוריד ל-69:62, אבל הסיפור חזר על עצמו. שלשה של באטייה ומהלך 3 נקודות של בוש קבעו 63:75 להיט. המארחת לא עצרה, ולברון בסל של המשחק, העלה ל-63:82. הטבעת מתקרבת. למעשה, היא כמעט כאן: עוד שלשה של מילר, עוד מהלך נדיר של ווייד, והרבע נסגר על 71:95 להיט.
הרבע הרביעי נפתח, ומה חדש? למעשה, כלום. שתי שלשות רצופות של מילר - ללא ספק האקס פקטור של משחק 5, ונקודות של ג'יימס קבעו יתרון שיא של 79:105 והקפיצו את הקהל שכבר החל לקרר שמפניות (או מה שלא מקררים שם בארה"ב כשחוגגים אליפות). בשלב הזה כולם כבר הפסיקו לספור. הכל התנקז לסיטואציה שהתגלתה במצב של 3:01 דקות לבאזר. ג'יימס קלע את השתיים האחרונות שלו במשחק מטיפ קטן להחטאה של בוש ומיד לאחר מכן הוחלף על ידי ג'ואן הווארד. האוהדים בקליבלנד אולי לא מתים עליו, אבל במיאמי הוא קיבל סטנדינג אוביישן אדיר. מכאן והלאה הגארבג' טיים נמשך. בסיום הערב 106:121 קליל למיאמי. אליפות שניה למועדון בהיסטוריה, וראשונה ללברון. שיהיה במזל.
