עמותת 'אדם טבע ודין' עתרה (יום ה', 18.9.03) לבג"צ בדרישה שיורה לשר הפנים אברהם פורז, לעצור את סגירת חופי הרחצה וגביית התשלום בהם, המתבצעת חדשות לבקרים על-ידי גופים פרטיים וציבוריים.
בעתירתה, שהוגשה על-ידי עו"ד אלונה קארו-יפת, טוענת העמותה כי "סגירת חופי רחצה באופן בלתי חוקי על-ידי גורמים פרטיים ועיריות שונות הפכה ל'מכת מדינה'".
עוד נטען בעתירה, כי חופי הרחצה נחסמים בזה אחר זה בגדרות ומחסומים, הרוחצים נדרשים לשלם סכומי עתק בגין הכניסה לחוף בכלי רכב, בניגוד לחוק ובאופן הפוגע קשות באיכות החיים של תושבי המדינה ובמיוחד בשכבות החלשות, שאין בידם את הכסף כדי לשלם עבור רחצה בחופים שנחסמו.
בעתירתה, חושפת 'אדם טבע ודין' תכתובת בין שלוש רשויות מקומיות: עיריית אור עקיבא, מועצה אזורית חוף הכרמל והחברה לפיתוח קיסריה, שתיאמו ביניהן לגלגל על הציבור את מימון שירותי החוף הבסיסיים (חובש ומציל). הרשויות הללו נכללות גם הן כנתבעות בבג"צ שהוגש נגד שר הפנים.
מהעתירה לבג"צ מסתבר, כי למרות הוראת החוק הקובע, שהשירותים הבסיסיים בחוף הם באחריות הרשויות, יממן הציבור שירותים אלו באמצעות "דמי חניה" לכאורה, כפי שגובים למשל בכניסה לחוף אקוודוקט (חוף הקשתות) בקיסריה.
כאמור, העתירה חושפת פרוטוקולים של ישיבות ותכתובות המוכיחות כי הרשויות תיאמו את גזילת הכספים מהציבור.
בעתירה, דורשת עו"ד קארו-יפת מהשר פורז, כי יפעיל לאלתר את סמכותו לעצירת תופעת סגירת החופים ו"כשר הממונה על קביעת מדיניות בנושא השימוש בחופים וכבעל סמכות פיקוח... יקיים פיקוח על המשיבות 1-3 (הרשויות המקומיות) ויוודא כי הן פועלות על-פי כל דין".
עוד נטען בעתירה, כי "משמעותן הישירה של פעולות הרשויות (סגירת החופים), הינה הגבלת חופש התנועה והגישה החופשית של הציבור אל חופי הים, אשר הם משאב ציבורי המיועד לשימוש חופשי של כלל הציבור... כפי שזכותו (של הציבור) לנוע בכל דרך ברחבי המדינה".
