"נקודת המוצא שצריכה איפוא להנחות את השימוש בהליך של איחוד וחלוקה מחדש היא התכלית שלשמה הוענקה סמכות זו: התכלית התכנונית. אכן, לא כל אימת שמקומו של 'הייעוד הציבורי' מועתק במסגרת הליך של איחוד וחלוקה מחדש תתחייב השבת הקרקע לבעליה המקוריים. משמעותה של פסיקה כזו תהיה איון האפשרות לעשות שימוש בסמכות של איחוד וחלוקה מחדש. אולם, יש להקפיד על כך שהשימוש בסמכות ייעשה להשגתה של תכלית תכנונית, ולא להגשמת מטרות אחרות. במיוחד יש להבטיח שלא ייעשה בסמכות שימוש אך להעשרת קופתה של הרשות על חשבונו של בעלים פרטי אחד". כך אומרת (יום ב',9.7.12) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.
ברק-ארז מציעה גם "מספר אמות מידה מנחות המשקפות מגבלות שראוי להחיל על 'ניוד' קרקעות שהופקעו לצורכי ציבור במסגרת הליך של איחוד וחלוקה מחדש":
- על הרשות להראות, כי הצורך הציבורי ה"מנויד" הוא אותו צורך ציבורי שלשמו יועדה הקרקע הפרטית לשמש לצורכי ציבור מלכתחילה. למשל: כאשר קרקע פרטית יועדה לבית ספר וכאשר צורכי התחבורה מחייבים למקם את בית הספר במיקום קרוב אחר, ביצוע הניוד יתאפשר.
- ראוי לייחס חשיבות לשאלה מה היה הטעם להעתקת מיקומו של הייעוד הציבורי: האם משום שהמגרש אשר יועד לשימוש ציבורי אינו מתאים עוד לצורך שלו יועד מלכתחילה (למשל, משום שלא ראוי שיעבור כביש במקום) או שייעודו הציבורי שונה מטעמים כלכליים גרידא - על-מנת לשמש תשלום תמורת קרקע אחרת שהרשות זקוקה לה. במצב דברים זה, החשש הוא שהשינוי בייעוד אינו נובע משיקול תכנוני.
- על הרשות לשוות נגד עיניה את עיקרון השוויון ולחתור במידת האפשר לחלוקה שווה של עול הצרכים הציבוריים בין בעלי הקרקעות במתחם שעליו חלה התוכנית שכוללת איחוד וחלוקה מחדש.
עמית וחיות מסתייגים מההנחיות
עוד אומרת ברק-ארז, כי יש לייחס משקל רב להתנגדות של בעל זכות במקרקעין המוגשת בשיהוי ניכר. "בעל זכויות המושפע מהליכי תכנון ובנייה אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים ולתת להליכי התכנון להתקדם באין מפריע ולאחר מכן לתקוף את ההליכים בשלב שבו כבר נוצרו עובדות בשטח ונגרמה הסתמכות משמעותית, הן של הרשות הנוגעת בדבר והן של צדדים שלישיים", היא אומרת.
בית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברת טו-מז, בעלת קרקע ברמת השרון, על השימוש שעשתה המועצה המקומית במגרש שהפקיעה ממנה. המגרש הופקע בשנת 1985 לצורך ציבורי, אך בשנת 1999 החליטה המועצה להעביר את המגרש לידי משפחת אלון. זו הייתה בעלת בניין בעל חשיבות היסטורית, שהוא כיום "בית הראשונים" של רמת השרון, והמועצה העניקה למשפחה את המגרש המופקע במסגרת איחוד וחלוקה כך שהבניין יעבור לרשותה.
טו-מז הגישה בשנת 2006 תביעה נגד המועצה לקבלת פיצוי בגין הפקעת הקרקע ותביעתה התקבלה בידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. ואולם, בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של המועצה בשל השיהוי הניכר בו פעלה טו-מז. השופטים
יצחק עמית ו
אסתר חיות, אשר הצטרפו לפסק דינה של ברק-ארז, הסתייגו מהנחיותיה בנוגע לאיחוד וחלוקה, באומרם שבתיק הנדון אין צורך בקביעות אלו.
