החינוך הקדם-יסודי כיום אינו מוקנה בצורה מאורגנת, ויש הבדלים משמעותיים בין מחירי הגנים ובין אחוזי ההרשמה לגנים במגזרים השונים - כך קובע מחקר חדש שערכו חוקרי מרכז טאוב נחום בלס וחיים בלייך עם הילה צבן מאוניברסיטת בן-גוריון בעריכת פרופ' איל קמחי, סגן מנהל המרכז. המחקר בוחן באופן מקיף את החינוך הקדם-יסודי בישראל בגילאי 6-0, תוך התמקדות בגילאי 5-3.
עוד עולה מהמחקר של מרכז טאוב, כי יישום מלא של התיקון לחוק לימוד חובה (1984) כרוך בעלות התחלתית של 2.3 מיליארד שקלים ועלויות תפעול נוספות של 1.4 מיליארד שקלים בשנה. העלות כוללת:
- 700 מיליון שקלים שההורים משלמים כיום מדי שנה - הוצאה שתעבור לממשלה.
- 670 מיליון שקלים בשנה בגין עלויות תפעול של גנים לכ-80 אלף ילדים בגילי 5-3 שאינם רשומים לגנים ציבוריים נכון ל-2010. הערכה זו משקפת תוספת של 2,700 גנים שבכל אחד מהם 30 ילדים, ועלויות תפעול בגובה 250 אלף שקל לכל גן.
- עלויות חד-פעמיות העשויות להגיע ל-2.3 מיליארד שקל, הכוללות עלויות בנייה בגובה כ-500 אלף שקל לגן (לפי 2,700 גנים) והכשרת 4,000 גננות נוספות בעלות של 250 אלף שקלים לגננת. ניתן לצמצם עלויות אלו בעזרת שימוש במבנים קיימים וניצול יעיל יותר של כוח אדם.
הגנים הפרטיים - ללא פיקוח וגובים סכומי עתק
המחקר של מרכז טאוב מגלה גם כי מרבית הילדים בגילי 4-3 רשומים לגנים ציבוריים, אך הורים שילדיהם רשומים לגנים פרטיים משלמים לעתים 3,000 שקלים בחודש.
עלות החינוך הקדם-יסודי לגילאי 4-0 משתנה במידה משמעותית בהתאם למסגרת החינוך: מעלות חודשית אפסית במערכת הציבורית עד 3,000 שקלים ואף יותר בגנים פרטיים.
עוד ממצא חשוב הוא שחלקם הגדול של הגנים הפרטיים לגילאי 3-0 אינם נתונים לפיקוח, וכיום אין הנחיות מחייבות, תקנים או סיווגים עסקיים מיוחדים לסוג הגנים הזה.
עלייה משמעותית בהרשמה לגנים במגזר הערבי
נחום בלס ממרכז טאוב מצא כי יישום חוק לימוד החובה גרם לעלייה משמעותית בהרשמה לגנים במגזר הערבי. אף על-פי כן, שיעורי ההרשמה לגנים עדיין נמוכים יותר במגזר הערבי מאשר במגזר היהודי.
בעקבות יישום חוק לימוד חובה לגילאי 3 ומעלה, שיעור הילדים הערביים בני 5-3 הלומדים בגנים ציבוריים גדל במידה ניכרת בשנים 2005-2000. בחמש השנים שלאחר מכן (עד 2010) לא נרשמה עלייה בקבוצה זו.
71 אחוזים מהילדים הערביים בגילי 5-3 ביקרו ב-2010 בגנים ציבוריים, בהשוואה ל-84 אחוזים מהילדים היהודיים בגילים אלו. בשנת 2000, לשם השוואה, למדו בגן 49 אחוזים מהילדים הערביים ו-85 אחוזים מהילדים היהודיים. הביקור בגני ילדים פרטיים - שלא בא לידי ביטוי בגרף - היה זניח במגזר הערבי, אך גדל במגזר היהודי.
מספר הילדים בגן גדל ב-27% תוך עשור
במגזר היהודי, מספר הילדים בני 5-3 הלומדים בגן גדל בכ-27 אחוזים בין השנים 2010-2000; בחינוך החרדי נרשמה עלייה של 57 אחוזים, בחינוך הממלכתי - של 15 אחוזים, ובחינוך הממלכתי-דתי - של 20 אחוזים.
ב-2010 היוו ילדים חרדים מעל 31 אחוזים מכל הילדים היהודים בגילי 5-3 שלמדו בגן (לעומת 25 אחוזים בשנת 2000).
בין השנים 2010-2005 חלה עלייה של 20 אחוזים במספר הילדים בני ה-6 שנשארו בגן לשנה נוספת - תופעה הרווחת בעיקר באוכלוסיה היהודית. הרבה מאותם ילדים נשארים בגן ללא הצדקה נאותה. במונחים מעשיים, התוצאה היא 10,000 ילדי גן נוספים, הנזקקים לתוספת של כ-350 גנים.
החשש - מחסור בגננות
חוקרי מרכז טאוב מציינים עוד כי עלול להיווצר מחסור בגננות בגנים הממלכתיים. סטודנטים המתמקדים בחינוך הקדם-יסודי הם כמעט אך ורק נשים, וחלקן של הערביות והחרדיות מתוכן גבוה יחסית. הדבר מרמז שייתכן מחסור עתידי בגננות במערכת הממלכתית והממלכתית-דתית, ולעומת זאת עלול להיווצר עודף גננות במגזר החרדי והערבי.
כבר כיום יש מחסור בגננות באזור תל אביב רבתי ובירושלים, ולאור העובדה שחלקן מבוגרות יחסית והירידה במספר הסטודנטיות המוכשרות להיות גננות בשנים האחרונות, עלול להיווצר בעתיד מחסור חמור אף יותר בגננות.
