החלטה של בית המשפט העליון (9.8.12) סוללת את הדרך לחתימתו הסופית של הסכם, במסגרתו תשלם המדינה מיליארד שקל ליותר מ-160 רשויות מקומיות. נוסח ההסכם לא פורסם וקיבל תוקף של פסק דין בהחלטות לקוניות של בית המשפט העליון.

בשנת 1998 הקפיאה המדינה את תשלום "חלף היטל השבחה" לרשויות המקומיות. מדובר בתשלום של 10% מכל עסקה למכירה או לחכירה של קרקע, אותו אמורה המדינה (מינהל מקרקעי ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת) להעביר לרשות המקומית, כמקבילה להיטל ההשבחה שמשלמים אזרחים מן השורה.

בעקבות צעד זה פנו למעלה מ-160 רשויות לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר פסק לטובתן. המינהל הגיש בשנת 2007 ערעור לבית המשפט העליון, אך מאז לא נדון הערעור לגופו והצדדים פעלו להגיע להסכמה. ההסכם נחתם בדצמבר 2011, אך הוא צפון במעמקי התיק עב-הכרס של שלושת הערעורים שהוגשו בנושא.


התשלום יעלה בעתיד ל-12%


במסמך העקרונות של הפשרה, מ-13.12.11, נקבע שסכום הפשרה הכולל הוא מיליארד שקל, אשר יחולקו בין כל הרשויות המקומיות (כולל אלו שלא תבעו את המינהל), ואשר מכסה את חלקה של המדינה על כל זרועותיה. 830 מיליון שקל יחולקו בין 160 הרשויות התובעות, על-פי מפתח שקבע משרד רואי החשבון BDO ישראל. 120 מיליון שקל יחולקו בין רשויות מקומיות בהתאם לתבחינים שתקבע המדינה (לרבות תבחינים סוציו-אקונומיים) בהתייעצות עם מרכז השלטון המקומי. 50 מיליון שקל יופרשו לטובת רשויות שלא תבעו את המינהל, ויחולקו בהתאם למפתח של BDO.

עוד נקבע במסמך העקרונות, כי התשלומים ייפרסו על פני ארבע שנים ויהיו צמודים למדד. יצויין, כי באינפלציה של 3% לשנה משמעות הדבר היא הוצאה נוספת של כ-100 מיליון שקל. הסכום הכולל יכסה גם את שכר טירחתם של עורכי הדין של הרשויות, נושא שהביא לעיכוב ביצוע ההסכם מאז דצמבר שעבר ועד עתה. ההסכם גם כולל הסדר לעתיד, ולפיו המדינה תחזור לשלם את חלף היטל ההשבחה לפי הכללים שהיו נהוגים לפני פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהבדל משמעותי אחד: התשלום יהיה 12% ולא 10%. כן נקבע מנגנון ליישוב סכסוכים עתידיים, בדמות ועדה ובה נציגי האוצר, משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי, ומשקיפים מרשות מקרקעי ישראל ומרכז המועצות האיזוריות.


הנהנים: הרצוג-פוקס-נאמן ופרוכטר


כאמור, סוגיית שכר הטירחה של עורכי הדין שייצגו את הרשויות נותרה פתוחה ועיכבה את יישום ההסכם. בחודש שעבר נמסר לביהמ"ש העליון, כי הושגה הסכמה לפיה המדינה היא שתשלם את שכרם של עורכי הדין (ולא הרשויות ששכרו אותם), וכי ביהמ"ש יתבקש לקבוע את הסכום שיקבלו מתוך 830 מיליון שקל בשיעור שבין 5% ל-12%.

בדיון שהתקיים ב-24.8.12 בפני ההרכב הבכיר ביותר של ביהמ"ש העליון - הנשיא אשר גרוניס, המשנה לנשיא והנשיאה הבאה מרים נאור, ואסתר חיות הצפויה להיות הנשיאה שאחריה - הציגו הצדדים את המתווה המוסכם בנוגע לשכר הטירחה. באותו דיון נקבע, כי משרד ש.הורוביץ, אשר ייצג את עיריית תל אביב, יקבל 3.785 מיליון שקל; חלקה של העירייה בתשלום מהמדינה הוא 79.68 מיליון שקל, כך שמדובר על 4.7%. עוד הוסכם, כי משרד מצגר, אשר ייצג את המועצה האיזורית חוף השרון, יקבל 1.52 מיליון שקל - 8% מתוך 19 מיליוני השקלים שתקבל המועצה.

לגבי שאר המייצגים קבעו גרוניס, נאור וחיות, כי שכר הטירחה שלהם יעמוד על 8.6%, דהיינו: 62.89 מיליון שקל (לאחר הפחתת הסכומים שישולמו לעיריית ת"א ולמועצת חוף השרון). מדובר במשרד הרצוג-פוקס-נאמן (לשעבר משרדו של שר המשפטים, יעקב נאמן), אשר ייצג כ-60 רשויות; ובמשרדם של עוה"ד חיים פרוכטר ועופר אטיאס, אשר ייצג כ-100 רשויות. כל משרד יקבל את התשלום בשיעור שנקבע מתוך הסכום שתקבל כל רשות אותה ייצג.


התערבות בהסכמים חתומים


גרוניס, נאור וחיות מציינים, כי מדובר בהתערבות בהסכמה של ביהמ"ש בהסכמים שנחתמו בין הרשויות לבאי-כוחן, לפיהם אמורות היו הרשויות לשלם 22% מהסכום שיקבלו לפרוכטר ו-17% להרצוג-פוקס-נאמן. עוד הם אומרים, כי הטיפול בנושא נמשך 13 שנים וההליכים המשפטיים נמשכו שמונה שנים, ו"אין כל ספק שעורכי הדין הקדישו משאבים רבים לטיפול בסוגיות עובדתיות ומשפטיות קשות ומורכבות".

בסיום ההחלטה אומרים השופטים: "עם מתן פסק דין חלקי זה מסתיימת המחלוקת באשר לשכר הטירחה. אנו מצפים שההסכמה העקרונית בין המדינה לרשויות המקומיות תתורגם בהקדם להסדר מפורט וסופי אשר יביא לסיום ההליכים".