עורך דינו של אדם שאושפז בכפייה מנע את בדיקתו בידי הוועדה הפסיכיאטרית - ולאחר מכן ערער על המשך אשפוזו. בעת הדיון בערעור לא היסס עורך הדין, דב אבן-אור, להשתמש בהיטלר כדוגמה להליך עליו הוא מתריע. התוצאה הייתה שסגן נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה,
שמואל ברלינר, דחה (24.10.12) את העתירה.
האדם בו מדובר מוגדר כחולה נפש, ובין היתר טען שהוא איש מוסד ושהוא המשיח, והוא מאושפז בבית החולים מזרע. גם רעייתו סובלת ממחלת נפש, אף היא מאושפזת ושלושת ילדיהם (בני 13.5-3) נמצאים במרכזי חירום. כאשר ביקש אותו אדם לערער על אשפוזו בכפייה, נקבע דיון בוועדה שליד מזרע ל-10.10.12. את שהתרחש אז מתאר ברלינר:
"כשביקשה הוועדה לבדוק את המערער, ולהפנות אליו שאלות, הכשיל בא-כוח המערער את הבדיקה והורה למערער לא לענות על שום שאלה. משכך, לא נותרה לוועדה כל ברירה אלא להסתמך על הכתוב בהוראת האשפוז תוך אימוץ מסקנתם של ד"ר גרנט וסגן הפסיכיאטר המחוזי, והערר נדחה". רק כאשר לא נכח אבן-אור בדיונה של הוועדה הפסיכיאטרית, עלה בידיה לבדוק את מרשו ולהוציא חוות דעת מקיפה התומכת בהמשך אשפוזו.
סימני קריאה ועוד סימני קריאה
אבן-אור הגיש ערעור על ההחלטה, וברלינר מצטט חלקים ממנו - תוך שהוא מדגיש שכל סימני הקריאה מופיעים במקור: האשפוז נעשה בעבירה ו"המשיבה הכשירה עבירה זו - בדיעבד!!!"; מדובר ב"שימוש לרעה בכוח שלטוני!"; למעשה נקטה הוועדה, לדעת אבן-אור, בשיטה מעין קונספירטיבית ומתוחכמת: תחילה "המערער אולץ לקבל זריקות בהן חומר לא ידוע וזה ערפל הכרתו וגרם לרעד בלתי פוסק ברגליו!!", ועל כן, ברור כי בהמשך, "המערער היה נכשל ב'בדיקה', ובכך היה נוצר בסיס לכאורי, להמשך אשפוזו וגם לנכונות האשפוז!!!". אם לא די בכך, "הנהלת ביה"ח מזרע (נמנעת במכוון) מיידוע המערער בדבר הארכת תקופת האשפוז הכפוי", ודבר זה מעיד "לאיזה שפל מדרגה - מתייחסים למטופל!!!".
בכך לא הסתפק אבן-אור: "רק במדינות דיקטטוריות - גורמי שלטון מעיזים להתנהל כפי שתואר לעיל; אם ישראל הינה מדינת חוק, אזי אף גורם שתואר לא היה נותן יד לאשפוז כפוי כאמור, אך כנראה והחוק נועד לקישוט, ובפועל יש מציאות אחרת". והוא המשיך: "מדכא ומצער... כי המערכת הפסיכיאטרית של המדינה, פועלת כאילו ואנו במדינה טוטאליטרית; לאור התנהלות מערכת זו כנגד המערער, ניתן להניח כי אנו בכאילו מדינה דמוקרטית;... בדיוק כך, החל המסע של היטלר לשלטון מוחלט בגרמניה, ואת התוצאה אנו זוכרים היטב".
ברלינר מוסיף ומתאר כיצד התנהג אבן-אור: "כאשר (בדיון בערר) ביקשה הוועדה לבדוק את המערער, התערב בא-כוחו המלומד של המערער, עורך הדין אבן-אור, ואמר 'שהוא לא מוכן שמרשו יגיב'; הודיע לוועדה כי הוא רוצה לטעון 'טענה מקדמית'; והוסיף כי הוא 'לא מוכן שמרשו ייבדק ע"י הוועדה עד שתינתן החלטה'. אחר כך טען בא-כוח המערער כי אין להוציא הוראה אלא לאחר בדיקה פסיכיאטרית של הפסיכיאטר המחוזי או סגנו, ודרש 'לשחרר אותו (את המערער) לאלתר'. עוד הוסיף: 'אני דורש החלטה עכשיו'. ועוד נרשם בדוח הוועדה, כי 'בא כוח המטופל מבקש לדעת האם תינתן החלטה תוך 5 דקות, כי הוא ממהר לדיון בבית משפט בחיפה', ועל כך נענה כי הוועדה תנהג כמקובל ובהמשך תתן החלטה".
"הסתייגותי המוחלטת מהטענות"
כעת מחווה ברלינר את דעתו של התנהגותו של אבן-אור, ומדבריו עולה בבירור הנזק שהלה גרם למרשו: "אין לקבל הכשלה של הוועדה בתפקידה על-ידי מתן הוראה לחולה שלא להיבדק או שלא להשיב לשאלות הרופאים. אין מקום לנסות להלך אימים על הוועדה תוך הכתבה של סדר הדיון ודרישה למתן החלטה לאלתר. מי שטוען כלפי הוועדה כי עליה להחליט 'תוך 5 דקות', מבזה את עצמו, מכשיל את עניינו של החולה, וגורם להפרעה בעבודת הוועדה. עם זאת אין להשלים.
"...התנהגות כזו לא מוסיפה כבוד למתנהג כך. הליכה בדרך זו, שאין עמה תום לב, תוך הכשלת הוועדה, די בה כדי שבית המשפט שלערעור ידחה, מסיבה זו בלבד, את הערעור על החלטת הוועדה בערר. שעה שבא כוח העותר (ולא העותר עצמו) מנע, שלא כראוי, את בדיקת המערער על-ידי הוועדה, יש לקבל, כתוצאה מתחייבת, את מסקנות הפסיכיאטר המחוזי ואת הערכות הרופאים לגבי מחלתו ומצבו של החולה והסיכון הגלום בו".
ברלינר דן, למעלה מן הדרוש, גם בעילות האשפוז הכפוי לגופן ומוצא שהן מוצדקות. ולבסוף הוא נדרש להשוואה המקוממת שערך אבן-אור: "לקראת סיום אציין את הסתייגותי המוחלטת מהטענות כפי שנוסחו על-ידי בא-כוח המערער במסמכים שהגיש ובטיעוניו. במיוחד לא היה זה ראוי לגייס את היטלר והנאצים לביסוס עמדת המערער או לשם חיזוקה".
