בעל השליטה בחברת קיטאל, לוי קושניר, לא נסחט בידי שותפו איזי שוחט ערב מכירת חברת אמריס לארקדי גאידמק. כך קבע (12.12.12) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה פרגו, בדחותו תביעה בסך 10.4 מיליון שקל שהגיש קושניר נגד שוחט.

במאי 2006 רכש קושניר תמורת 52 מיליון שקל נכסים של חברת גמול השקעות, ומאוחר יותר נכנסו שוחט ובלרם צ'נראי ("בלו") כשותפים בחברת אמריס שהוקמה כדי להחזיק את הנכסים. כל אחד מן השלושה החזיק 33.33% ממניות אמריס, וקושניר קיבל אופציה לרכוש 16.66% משותפיו יחדיו ולהגדיל את חלקו ל-50%.

במרס 2007 פנה גאידמק לקושניר וביקש לרכוש את אמריס תמורת 65 מיליון דולר, וזכרון הדברים ביניהם נחתם בתחילת יוני. באותו יום הודיע קושניר ל"בלו" ולשוחט על רצונו לממש את האופציה להגיע ל-50% בחברה, ולאחר חודש נחתם הסכם לפיו קנה קושניר מן השניים 16.66% מהמניות תמורת 4.5 מיליון דולר שהתחלקו ביניהם. לאחר מכן נחתם ההסכם למכירת אמריס לגאידמק.

קושניר טען בתביעתו, כי שוחט סחט ממנו מחיר מופקע למימוש האופציה, בהבהירו שאם לא יקבל את המחיר שהוא דורש - לא תוכל עסקת גאידמק לצאת לפועל. שוחט טען, כי המחיר נקבע על בסיס מו"מ לגיטימי בין אנשי עסקים וקושניר חתם עליו מרצון ובגמירות דעת מלאה.

הסכום נקבע יום קודם

פרגו קבע, כי קושניר לא הצליח להוכיח שההסכם נכפה עליו. הוא מסתמך על טיוטת הסכם שנוסחה יום אחד לפני חתימת ההסכם (שלטענת קושניר נכפה עליו), ואשר בו נקבעו תנאים זהים לאלו שנכללו לבסוף בהסכם - טיוטא אותה מצא עו"ד יעקב לירז (נציגם במו"מ של שוחט ו"בלו") בין ניירותיו לקראת עדותו. עו"ד דפנה זוסמן, אשר ייצגה את השלושה מול גאידמק, אישרה גם היא שהטיוטא סוכמה כבר ביום הקודם.

עוד מציין פרגו, כי כבר במזכר ההבנה עם גאידמק בחודש מאי התחייב שוחט לאפשר את המכירה ולא יכול היה לחזור בו. הוא גם עומד על כך שקושניר יכול היה לחתום על העסקה עם גאידמק ולאחר מכן לנהל מו"מ עם שותפיו על מימוש האופציה. לאור כל זאת קובע פרגו, כי לא הופעל על קושניר כל לחץ לפיו אם לא יסכים לסכום המבוקש - לא תיחתם העסקה עם גאידמק. "ברי, כי קושניר הזדרז לנצל את זכותו למימוש האופציה משיקולים כלכליים בלבד. על כן גם נכון היה לשלם את הסכום של 4.5 מיליון דולר, מתוך הערכה שכבר בעסקה/במחיר/בתשלום זה הוא מרוויח, וכי בהמשך ירוויח יותר", קובע פרגו.

קושניר הרוויח וחיכה 20 חודשים

פרגו מוסיף, כי על-פי ההסכם המקורי בין השלושה היה שוויה של אמריס לצורך מימוש האופציה 75 מיליון דולר, ואילו בפועל מימש אותה קושניר לפי שווי המכירה לגאידמק - 65 מיליון דולר. משמעות הדבר היא, ש"בלו" ושוחט ויתרו על 4.5 מיליון דולר וקושניר קיבל הטבה בהיקף זה, שכן השניים הראשונים הגיעו למסקנה שגם שווי זה כדאי עבורם.

לבסוף אומר פרגו, כי קושניר הגיש את תביעתו 20 חודשים לאחר חתימת ההסכם - שיהוי שאינו מתאים למי שטוען לכפייה. לדבריו, המרצע יצא מן השק בעדותו של קושניר, אשר אישר בעדותו שייתכן שלא היה מגיש את התביעה אלמלא תבע אותו שוחט קודם לכן בנושא אחר. לאור זאת, מעיר פרגו, ברור גם מדוע לא הגיש קושניר את התביעה נגד "בלו" אלא רק נגד שוחט.

קושניר חויב לשלם הוצאות בסך 50,000 שקל. את קושניר ייצג עו"ד רם דקל, ואת שוחט - עו"ד אריה דנציגר.