תת-ניצב משה ולדמן, שהיה מפקד מרחב עמקים של משטרת ישראל באירועי אוקטובר 2000, עתר (יום ד', 15.10.03) לבג"צ בדרישה לבטל את המלצתה של ועדת אור, שחקרה אירועים אלה, להדיחו משירות במשטרה, ולבטל את החלטת הממשלה שהודיעה על אימוץ מיידי של מסקנות האישיות הכלולות בדוח הוועדה.
בעתירה, מבקש ולדמן, המשמש כיום במפקד מרחב חוף, כי בג"צ יוציא צו ביניים, שיאסור על המפכ"ל והשר לביטחון פנים להדיחו משירות בטרם תוכרע העתירה.
העתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין שוקי שטיין וחיים שטנגר, מכוונת נגד מי שעמדו בראש הוועדה - השופט העליון תאודור אור, השופט המחוזי האשם חטיב ופרופ' שמעון שמיר - וכן נגד ראש הממשלה, הממשלה, שר המשפטים, השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה, שאמורים להוציא לפועל את החלטת הממשלה.
כזכור, 'ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראליים באוקטובר 2000' הגיעה למסקנה, כי "ולדמן הרשים את הוועדה כמפקד מנוסה ורציני", אולם "העובדות שהוכחו מצביעות על כשלים חמורים ומהותיים במילוי תפקידו, ואף על חריגה בעלת אופי אתי בדרך מילוי התפקיד בכל הנוגע לחקירת פרשה בה היה מעורב באופן אישי. אף כי נודע לוועדה, שנמצא לראוי להעלותו לדרגת תת-ניצב במהלך עבודת הוועדה, המליצה הוועדה לשחררו מן השירות במשטרה".
בעתירה, טוען תנ"צ ולדמן, כי לאחר פרסום מסקנות הוועדה, הוא פנה לראש הממשלה שרון בבקשה לערוך לו שימוע, בטרם תקבל הממשלה את החלטותיה בעניין מסקנות הוועדה והמלצותיה. פנייתו זו לא נענתה.
3 ימים אחר כך, כשנודע לו מאמצעי התקשורת על החלטת הממשלה "לאמץ את המסקנות וההמלצות ככל שהן מתייחסות לעותר ולאנשים אחרים, ובד בבד החליטה להקים ועדת שרים שתדון ביתר מסקנות והמלצות הוועדה", פנה שנית לראש הממשלה וביקש לדעת מה הוחלט בעניינו, באשר פנייתו הראשונה לא נענתה.
באותו יום, קיבל תנ"צ ולדמן מכתב תשובה בפקס, עליו חתומה עו"ד שלומית ברנע-פרגו, היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, שעיקרו: "החובה לקיים שימוע לעותר מוצתה ומומשה בפני הוועדה הנכבדה, ובנסיבות אלו אין מקום לשימוע נוסף בפני ממשלת ישראל".
באשר לשר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, טוען תנ"צ ולדמן, כי זה הודיע מראש, ועוד בטרם פורסמו מסקנות הוועדה, כי הוא מקבל מראש את מסקנותיה והמלצותיה. עוד נטען, כי בישיבת הממשלה בה נידונה הדרך בה יאומצו ההמלצות, עמדו על הפרק 2 הצעות: הראשונה, של ראש הממשלה, שהמליץ להקים ועדת שרים שתדון בכל מסקנות והמלצות ועדת אור. הצעתו של שר המשפטים היתה, כי הממשלה תאמץ לאלתר את ההמלצות האישיות ואילו ועדת השרים תדון אך ורק ביתר המסקנות וההמלצות, וזו אכן ההמלצה שנתקבלה לבסוף.
ולדמן טוען, כי השר לפיד אמר כי "כאשר המדינה ממנה ועדת חקירה בראשות שופט, היא חייבת לקבל את מסקנותיה...", וכן כי לא יתכן שהממשלה לא תאמץ את מסקנותיה של ועדת חקירה ממשלתית.
שבועיים לאחר ישיבת הממשלה בה נתקבלה החלטה זו, נשאל השר לפיד לתגובתו למידע, לפיו שרים החברים בוועדת השרים כלל לא קראו את הדוח לגביו החליטו. "השר הנכבד, אשר כאמור הודיע עוד לפני פרסום הדוח, כי יקבל את כל מסקנותיו, לא הכחיש כי לא קרא את הדוח כולו לפני ישיבת הממשלה ואף אישר כי גם שבועיים לאחר מכן טרם מצא את הזמן לקרוא את הדוח כולו", טוען ולדמן. לדבריו, לפיד עצמו העיד: "קראתי את הכרך הראשון, את התקציר ואת ההמלצות האישיות. עד הישיבה הבאה אני מתכוון להשלים את קריאת כל הדוח".
ולדמן מדגיש, כי "חלק מהותי מהעניינים בגינם הוזהר העותר ואשר בעטיים הוסקו כנגדו מסקנות קשות והומלצו ההמלצות, נכללים בכרך השני של הדוח (עניין הפעלת הצלפים בנצרת ביום 2.10.00 והשימוש בכדורי גומי), אותו כרך שהשר הנכבד לא קרא בטרם החליט את החלטותיו והציע את הצעתו בישיבת הממשלה".
"השר הנכבד לא קרא את הדוח בעניינים מהותיים הקשורים לעותר, ובוודאי שלא יכול היה לקיים - בטרם הציע והצביע - דיון ענייני כלשהו בישיבת הממשלה בה אמור היה לכאורה להתקיים דיון בדוח, לרבות בעניינו של העותר".
ביחס לממשלה, טוען ולדמן, הרי שזו "לא נתנה כל נימוק בהחלטה לחלוקה בין ההמלצות ולא הסבירה מדוע ההמלצות האישיות הינן פחות חשובות מהאחרות ומדוע ניתן להחליט בהן ללא עיון ולימוד מעמיק ויסודי".
באשר לוועדת אור עצמה, טוען ולדמן, כי "יש לבטל את המלצת הוועדה הנכבדה בעניינו, בהיותה חורגת מהסמכויות המוקנות לוועדה על-פי הדין, ואינה עולה בקנה אחד עם ההוראות המחייבות הקבועות בחוק יסוד: חופש העיסוק ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
"הוועדה הנכבדה לא היתה מוסמכת להמליץ המלצות אשר ביצוען מהווה פגיעה חמורה בחופש העיסוק, מכיוון וחוק ועדות חקירה אינו מסמיך במפורש את הוועדה הנכבדה לפגוע בחופש העיסוק של העותר".
"כל גוף עזר של הרשות המינהלית – לרבות ועדת חקירה ממלכתית על-פי חוק ועדות חקירה – אינו יכול להמליץ המלצות ללא כל מגבלה שהיא, אלא, בכל הכבוד הראוי, הוא חייב לפעול במסגרת סמכויותיו. גוף כזה אינו רשאי להמליץ המלצות אשר ביצוען חורג מהסמכויות המוקנות לו ו/או לרשות המינהלית בחוק במסגרתו הוא פועל וממנו הוא שואב את סמכותו. המלצות כאלו דינן להתבטל בהיותן חורגות מהסמכות שהוקנתה לאותו גוף ו/או לרשות המינהלית על-פי אותו חוק".
לדברי ולדמן, הדבר דומה למצב בו "היתה הוועדה הנכבדה ממליצה, לדוגמא, כי תישלל אזרחותו של העותר והוא יגורש מישראל, או כי יוקע בכיכר העיר לעיני כל, או כי ישללו ממנו זכויות היסוד של כל אזרח בישראל". במצב כזה, "אין כל ספק, כי היה ברור לעין כל, כי הוועדה הנכבדה חרגה מסמכותה ואין לקבל את המלצותיה, ואם קיבלה ממשלת ישראל המלצות שכאלה דינן להיות בטלות בשל חריגה מסמכותה של הוועדה הנכבדה ו/או בשל חוסר סבירות קיצוני המביא לפסלות החלטת הממשלה המאמצת המלצות שכאלה".
