מסכן הנייר הזה שכל הזמן מניחים עליו דברים, מה הוא אשם שהוא פשוט שוכב לו שם? כל הזמן יורדים עליו. אומרים לנו שהוא לא שווה כלום. שהוא לא מלמד שום דבר אמיתי. לפעמים יש כאלה שפשוט קוראים לו שקרן. הטבלה? היא בסדר. אבל הנייר.. מישהו צריך לגרוס אותו כבר. זה בדיוק מה שאולימפיאקוס מגיעה לעשות בהיכל נוקיה.
אלופת אירופה תתייצב להתמודדות מול מכבי תל אביב כש"על הנייר" הן מגיעות במצב זהה. שתיהן הפסידו רק פעמיים בשלב הבתים הראשון וסיימו אותו במאזן 2:8. שתיהן ספגו את שני ההפסדים ההם ברצף, ומעבר לזה הרכיבו רצפי ניצחונות (אולימפיאקוס ניצחה 7 ברצף, מכבי 5 ו-3). שתיהן שובצו לאותו "בית מוות" בטופ 16 החדש, המעובה והמשופר של היורוליג. ושתיהן פתחו את השלב עם הפסד חוץ לקבוצה שהם פגשו גם בבית המוקדם (מכבי בסיינה, אולימפיאקוס בוויטוריה). מאז, מכבי הספיקה להפסיד בבית לאותה קאחה, שניצחה את היוונים, והם הספיקו להפסיד בביתה לאותה סיינה, שניצחה את מכבי. אה, כן, ושתיהן עומדות על מאזן חלש מאוד של 3:1 אחרי 4 מחזורים, כשאת הניצחון היחיד שלהם הן משיגות בבית, על חשבון קבוצה טורקית.
אז הנה, על הנייר מכבי ואולימפיאקוס ניצבות באותה שורה, באותה נשימה, באותה סירה. שתיהן יודעות שמאזן 4:1 עלול להתברר כמכת מוות לעונה הנוכחית, למרות ששתיהן יודעות שהשלב הזה עוד ארוך ומייגע ולכאורה, על הנייר, יש הזדמנות לתקן. אלא שכאן פחות או יותר נגמר הנייר ומתחיל הפרקט הקר והקשה, ועליו אולימפיאקוס מתכוונת להוכיח שהיא ומכבי הן שתי קבוצות שמכוונות להישגים שונים לגמרי העונה. היא מתכוונת להוכיח שהמציאות של שני המועדונים האלה שונה מאוד.
ההבדל המשמעותי הראשון בין הקבוצות הוא בעולם בו הן מתנהלות. והקיץ האחרון ממחיש זאת היטב. כי בעוד שתי הקבוצות הגיעו אל הפגרה האחרונה אחרי עונה מוצלחת, במכבי ההצלחה הזו גרמה לכך שהצהובים (שוב) לא הצליחו לשמור על מרבית השחקנים הבכירים שלהם. באולימפיאקוס, שהצליחה עוד יותר ממכבי עם אליפות אירופה ואליפות יוון (בשני המקרים סיימה בצורת של 15 שנה), שמרו על כל שחקני הסגל הבכירים.
המשמעות הייתה שבמגבלות התקציב והקונספציה מכבי שוב בנתה קבוצה לרוחב, בתקווה שכמה מהשחקנים החדשים יפרצו במהלך העונה ויסחבו את הקבוצה לסיום עונה חזק. כמו שקרה עם ג'רמי פארגו ודורון פרקינס ב-2010/11, וכמו שקרה אשתקד עם קית' לנגפורד. הסיבה שמכבי עושה את זה, ויכולה להרשות לעצמה לעשות את זה, היא כי בעמדה משמעותית אחת היא הולכת כבר עונה שלישית עם אותה דמות – דייויד בלאט בתפקיד המאמן הראשי. דווקא אולימפיאקוס סבלה בגזרה הזו בקיץ, כשדושאן איבקוביץ' החליט שהספיק לו, ואילץ את האדומים-לבנים למנות את גאורגיוס ברצוקאס המקומי, לו זה תפקיד ראשון בקבוצה בכירה. אבל כאמור, זה לא הפריע לה להחזיר העונה את כל מי שרצתה, ובראש ובראשונה את כוכבה הגדול ביותר, ואסיליס ספאנוליס.
וכך, למרות מה שהמאזנים הזהים יכולים ללמד, מכבי תל אביב מודל 2012/13 ואולימפיאקוס מודל 2012/13 הן שתי קבוצות שלא באמת נמצאות באותה קבוצת איכות ביורוליג. קודם כל, חשוב לציין שאת מאזן ה-2:8 בשלב המוקדם מכבי צברה בבית שהיה אחד הקלים שראינו ביורוליג בשנים האחרונות, בעוד אולימפיאקוס עשתה את זה במה שהוגדר כ"בית המוות" השנה במפעל. והבדל משמעותי נוסף הוא שבזמן שבמכבי מחפשים ומחכים שאחד השחקנים יפרוץ ויהפוך לכוכב, באולימפיאקוס כבר יש כוכב אחד ענק, ובקבוצה מחכים בעיקר שמי מהבכירים האחרים יבוא ויעזור להוריד ממנו קצת עומס.
לשם ההמחשה, אם מכבי תל אביב של העונות האחרונות נתנה תחושה של קבוצת מכללות - חבורה צעירה, לוחמת, אתלטית, שרצה ולוחצת בהגנה (דברים שהיא רצתה להיות העונה, אבל לא כל כך יוצא לה), הרי שאולימפיאקוס היא הדבר הכי דומה ביורוליג לקבוצת NBA, מהבחינה שהיא כל כולה תלויה בכוכב אחד, שהוא גדול יותר גם מהמאמן. אלה הבדלים מהותיים, אבל כנראה שרוב האנשים היו קונים את המצב של היוונים. כי ההבדל הכי גדול בין הקבוצות הוא ספאנוליס, אחד השחקנים הטובים באירופה שלמכבי אין אף שחקן שמתקרב אליו.
והאמת היא שעוד הוכחה לכך שהמצב של אולימפיאקוס עדיף בהרבה הוא התחושה סביב הקבוצה שהמאזן 3:1 מעורר. בפיראוס יודעים שיש להם קבוצה טובה, סומכים על ספאנוליס, ובאופן כללי תתקשו למצוא מישהו שם שלא מאמין שהיא לא תעלה מהבית. במכבי? הצהובים יודעים שיש להם קבוצה בינונית, אין ממש על מי לסמוך, ובאופן כללי תתקשו למצוא שם מישהו שהיה שם את הכסף שלו על כך שהקבוצה תגיע להצלבה.
וכרגיל במכבי תל אביב, כמו במנוע ישן של מכונית, כשהעסק מפסיק לדפוק, מהר מאוד עולה ממנו ריח רע. חצאי ציטוטים, אמירות לא מיוחסות, עקיצות בתקשורת וטורי דעה שמנתחים את הכשלון – הכל קרה כאן בימים האחרונים, כשמתוך כל הרעש הזה עולה שמו של אשם אחד: בלאט. כן, בדיוק. האדם שבשנתיים האחרונות גרם לכך שקונספציית ה"חסכון בכסף-בניה לרוחב" תצליח. האיש שהוציא את המקסימום האפשרי מסגלים בינוניים. האיש שבכל שנה מחדש יצא לקרב עם חצי קבוצה חדשה. אין ספק, הדרך בה מכבי מתנהלת בשנים האחרונות מתאפשרת רק בזכות בלאט, אבל גם הוא אנושי, גם הוא יכול לטעות, ובכל מקרה – כשמהמרים כל כך הרבה – מתישהו מפספסים. אז העונה המאמן פיספס עד כה יותר מאשר פגע. מישהו מוכן להמר שהוא יהיה שם כדי לנסות עוד פעם?
