מירוץ ההתיישנות בתביעות בגין הולדה בעוולה יחל ממתן פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר ביטל את עילת "חיים בעוולה", במאי 2012. כך סבור (16.1.13) שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, יוסף בן-חמו.
עד לפסק דינו של העליון (פס"ד המר), יכולים היו הילדים עצמם להגיש תביעות בגין מומים קשים שלא התגלו קודם לידתם. בית המשפט העליון קבע, כי מבחינה מוסרית לא ניתן לקבל טענה של "חיים שמוטב שלא לחיותם", ולכן יש לבטל את עילת "חיים בעוולה". ואולם, הדגיש המשנה דאז לנשיא,
אליעזר ריבלין, על-מנת שלא לחסום את הדרך בפני תביעות אלו, יכולים ההורים להגישן בעילה של "הולדה בעוולה".
לאור זאת התעוררה השאלה, האם מי שהגישו תביעות בגין חיים בעוולה, יכולים כעת להגישן בעילה של הולדה בעוולה - גם אם חלפה תקופת ההתיישנות מאז נולדו הילדים. בן-חמו סבור שהתשובה לכך חיובית, וכאמור - לשיטתו נולדה עילת התביעה ביום פס"ד המר, שכן לפני כן לא יכלו ההורים עצמם להגיש אותה.
בן-חמו מסביר: "יש לזכור, כי גם תביעת ההורים בעילה של 'הולדה בעוולה' נועדה, בעקיפין, לפצות את היילודים הצפויים לשאת בהוצאות רבות ועודפות בשל מצבם הרפואי, וניתוק שאלת ההתיישנות מעובדה זו הינו ניתוק מלאכותי ועלול להיות בעוכריהם של יילודים אלו, תוצאה שאיש אינו חפץ בה, והיא אף לא משתמעת בשום אופן מהלכת המר. נהפוך הוא - בפסק דין המר הקפיד בית המשפט העליון לשמור על זכויותיהם של היילודים שנולדו במומם בשל עוולה, והדגיש, כי עקרונות הפיצוי לא השתנו, וזהו הגיונה של ההלכה".
לאור זאת, דחה בן-חמו את בקשתן של שירותי בריאות כללית וד"ר ריטה שחמורוב, לדחות על הסף תביעה שהגישו הוריה של ילדה שנולדה כאשר היא סובלת ממומים קשים. הנתבעות טענו שתקופת ההתיישנות חלפה, שכן התביעה הוגשה 12 שנים לאחר הלידה.
