"כשם שמצווים אנו, בשל חשיבותה הרבה והשלכותיה האפשריות של התובענה הייצוגית, למצות את האפשרויות לאפשר את קיומה (למשל על-ידי המנגנון המאפשר החלפת תובע ייצוגי במקרה של היעדר עילה אישית), כך גם יש לוודא שבמקרים בהם לא הועמדה התשתית הראייתית המינימאלית הנדרשת, לא ייעשה שימוש לא ראוי במכשיר התובענה הייצוגית". כך אומר (יום ב', 28.1.13) שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, בהסכמת הנשיא אשר גרוניס והשופט עוזי פוגלמן.

זילברטל מדגיש: "אין ספק שהתובענה הייצוגית מהווה מכשיר משפטי חשוב גם בהקשר של חוקי העבודה בכלל, ובענף השמירה והאבטחה בפרט. עם זאת, שומה עלינו לזכור, כי מדובר בכלי עוצמתי אשר עשוי להשפיע באופן משמעותי על הנתבע. כך, הגשת תביעה ייצוגית עשויה למשל להשפיע על המוניטין של הנתבע, או לגרום לעובדיו או למשקיעים בו להטיל ספק בכוחו או באמינותו. הליך מסוג זה עלול לפגוע גם במי שהנתבע מעסיק, ככל שהדבר יביא לערעור במצבו הכלכלי של הנתבע".

בג"ץ דחה על הסף את בקשתו של רונן תורג'מן לערער על החלטת בית הדין הארצי לעבודה, שאישר את מחיקת בקשתו לתביעה ייצוגית נגד חברת שחם אבטחה. תורג'מן טען, כי החברה אינה מפרישה כראוי לפנסיה משכר עובדיה - אך התברר שהוא עצמו עבד בה פחות משישה חודשים ולכן לא הייתה לו כלל עילת תביעה אישית. בית הדין גם דחה את הצעת פרקליטיו של תורג'מן, עורכי הדין גל גורודסקי ואבי מור-יוסף, להחליף אותו בתובע ייצוגי אחר.

ההתערבות - נדירה ביותר

זילברטל אומר, כי העתירה היא למעשה ניסיון לא-מוצלח לערער על הממצאים העובדתיים של בתי הדין לעבודה, למרות שידוע שבג"ץ יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי רק במקרים נדירים ביותר של טעות משפטית מהותית ומניעת עיוות דין. "פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעור משמעו סיומו של הליך בבית הדין על שתי ערכאותיו, ולא פתיחתו של ערוץ השגה נוסף בדמות עתירה לבית משפט זה", הוא מזכיר מושכלות יסוד.

גם לגופם של דברים דין העתירה להידחות, ממשיך זילברטל. בתי הדין קבעו בצדק שאין לשחק סיכוי סביר לזכות בתביעתו, והעד היחיד שהביא עבד גם הוא בשחק פחות משישה חודשים. באי-כוחו של תורג'מן אומנם ביקשו ששחק תספק את רשימת עובדיה, אך זילברטל אומר, כי בקשה זו "מוטב היה לה לו לא הייתה מועלית - אין לקבל מצב דברים בו העותר אינו מניח תשתית עובדתית לתביעתו, וגם מבקש כי הנתבע יספק לו תובע חלופי".

זילברטל דוחה את טענתו של תורג'מן, לפיה לא זכר שעבד בשחק פחות משישה חודשים ומצטרף לביקורתו של בית הדין הארצי: "השאלה בדבר משך עבודתו של העותר בשירות שחק 'כלל לא הייתה מתעוררת לו טרח בא-כוחו של [העותר] לבחון אם אכן קיימת עילה כזו'. על המבקש לשמש כתובע ייצוגי ועל בא-כוחו, לבחון באופן מעמיק ויסודי את הבסיס לבקשה... הבעיה לא נבעה מחוסר בהירות תלושי השכר, אלא מאי בחינת ראיות ואי קיום דיון בבקשה תוך הסתמכות גורפת על תשובת שחק שנמסרה ללא תימוכין".

מצטרפים לביקורת

בהתייחסו לדחיית הבקשה להחליף את תורג'מן, אומר זילברטל: "החלפת תובע בהתאם למנגנון האמור אינה עניין טכני-פורמאלי גרידא, ואין תובע יכול להגיש תביעה בעלמא - כשבעת הגשתה הוא יודע, או היה יכול דעת, שלא עומדת לו עילת תביעה - מתוך ציפייה שבית המשפט יאפשר לו בנקל להעמיד מחליף תחתיו. החלפת תובע היא אפשרות שבית המשפט ישקול, כאמור, רק במקרים בהם הבקשה לאישור תביעה כייצוגית נשענת על תשתית ראייתית ומשפטית מבוססת כדבעי, ושרק בשל נסיבות שלא ניתן היה לצפותן מראש באופן סביר, התברר כי אין בידי התובע המקורי עילה אישית. לא כך בענייננו: התשתית הראייתית שביסוד הבקשה אינה מבוססת כלל, וניתן היה לעמוד מבעוד מועד, וללא כל קושי, על כך שלעותר אין עילת תביעה אישית".

לסיכום החלטתו אומר זילברטל: "נוכח כל אחד מהטעמים המפורטים לעיל, וקל וחומר שנוכח משקלם המצטבר, העתירה נדחית על הסף ללא צורך בתגובה, תוך שאנו שותפים לביקורתו של בית הדין הארצי כלפי אופן הילוכם של העותר ובאי-כוחו".