עיריית תל אביב גבתה במשך 20 שנה מנכס ארנונה למגורים - ואז האשימה את בעליו בכך שעשו בו שימוש חורג מהייעוד המותר. בעקבות כך החליט (11.3.13) שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, גיא הימן, לזכות את הבעלים.
מדובר במרתף ברחוב באר טוביה בעיר, אשר על-פי ההיתר משנת 1955, נועד לצורכי חניה, חדר הסקה, חדר כביסה ומחסן. הימן קיבל במלואה את גירסתו של אחד הבעלים, אברהם אברמוביץ:
"אנחנו הגענו לארץ, אני ואחי, בשנת 76' והמרתף הזה היה נכס ששייך לסבא וסבתא שלנו. מאז שבנו את זה, השתמשו למגורים. אנו הגענו ב-76'. [אני] אומר מידיעה אישית שמשנת 76' הנכס משמש למגורים ברצף. השתמשנו בזה בתור מגורים גם לנו וגם לכל המשפחה שהגיעה מחו"ל. לפעמים הוא [האח לואיס] היה צריך לשרטט, אז הוא השתמש בזה לשרטוט. היה מותר בזה לשרטט. מעולם לא היה משרד במקום הזה. אותו מטבח ומקלחת [שאותרו בביקורת] היו כשנכנסנו בשנת 76'. מאז ומתמיד זה היה דירה, זה היה המצב שאנו מצאנו והשתמשנו בזה בתור דירה במשך כל השנים, עד לפני כשנתיים שקיבלנו את התביעה הזו והפסקנו את השימוש.
"בשלב מסוים, בשנת 94' נודע לנו שאנו משלמים ארנונה משרדי, אז הלכנו לעירייה וביקשנו שיעשו ביקורת כדי שיוודאו שזה לא משרד, אלא מגורים. באו מפיקוח עירוני והם עשו דוח שזה נכון שזה מגורים ונתנו הוראה למחלקת ארנונה לגבות בתור מגורים, ובמשך כל השנים זה מה שהשתמשנו, אף פעם לא ידענו ולא תיארנו שזה יכול להיות שימוש אחר. אנחנו ידענו שקיימת טאבו ושבטאבו הייתה קיימת דירה, ואף פעם לא קיבלנו הודעה משום גורם ולא מעירית ת"א שזה לא לדירת מגורים. אני הייתי בטוח שהמקום למגורים כל הזמן".
הימן מוסיף: "הנה כי כן, הנאשמים הכירו את הנכס כדירת מגורים עוד מימי סבם וסבתם. הם קיבלוהו לידיהם לפני כשלושה עשורים וחצי, והוסיפו להשתמש בו למגורים. לא היה כל יסוד לסברה מצדם, כי אותו שימוש נעשה בעבירה. ביוזמתם, הם הודיעו לגורמי העירייה, לפני שנים רבות, כי המקום משמש למגורים. הם אפשרו לאלה לבדוק את הנכס ואת מצב הדברים לאשורו. בעקבות הבדיקה שונה הסיווג ונגבתה ארנונה למגורים במשך קרוב לעשרים שנים. בכל אותה עת שקטה העירייה אֶל שמריה. כל אפשרות עמדה לה לבחון את ההתאמה לדיני התכנון והבנייה. היא לא עשתה כן. מה לה איפוא כי תלין, בחלוף שנים כה רבות, על הנאשמים?".
