הסופר יורם קניוק הלך לעולמו במוצאי השבת (8.6.13) בבית החולים איכילוב בתל אביב. הוא היה בן 83 במותו. ממשפחתו של קניוק נמסר כי תרם את גופתו למדע.
יורם קניוק נולד בתל אביב בשנת 1930. בגיל 17 הצטרף לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות השתתף במספר קרבות באזור ירושלים. הדים לקרבות אלה העלה בספריו עיטים ותש"ח.
לאחר הקמת המדינה למד ציור בבצלאל ולאחר מכן נסע לצרפת להשלמת לימודיו. גם בעת שהותו בניו-יורק, במשך העשור שלאחר מכן, עסק באמנות.
קניוק פרסם במהלך שנות פעילותו כסופר, מאז שנת 1963 ועד 2013, 33 ספרים. בין הנודעים שבהם: אדם בן כלב - סיפור על ניצולי שואה בבית חולים לחולי נפש, סוסעץ - על תל אביב שלפני קום המדינה, תש"ח - על מלחמת העצמאות והברלינאי האחרון.
בשנת 2011 הגיש קניוק בקשה לשינוי סעיף הדת שלו במרשם האוכלוסין מ'יהודי' ל'חסר דת'. בקשתו התקבלה.
מאז התגלתה מחלתו של קניוק הוא ניהל
בלוג פעיל. הפוסט האחרון בבלוג נכתב ב-8 במאי ובו הוא מסכם באופן מודע את כתיבתו:
"יותר מכל האמנויות, הכתיבה ניתנת לכול. היא גם האחרונה שאנחנו מכירים. ציירו קודם. שרו קודם. רקדו קודם. ואף על-פי כן, לעומת הטכניקה הנצרכת בשירה, במוזיקה ובציור, הכתיבה אינה מחייבת שום דעת. שום יכולת. כל אחד עושה בה מה שהוא רוצה. אבל הכתיבה גם אינה ניתנת לזיוף יתר. הרי האותיות הן אותן אותיות. אדם קורא הוא חמישים אחוזים, ואולי אף יותר, מהספר או הרשימה שהוא עצמו כתב. אם הכתיבה היא בה בעת קריאה וכתיבת עצמך לתוך הטקסט, איך מזייפים את מה שזה עתה יצרת?", כתב.
"ישראל היא בת ערובה של השואה. כתבתי ספר שנקרא "אדם בן כלב" על ניצולי שואה שמקימים בית מחסה למשוגעים במדבר ומחכים לאלוהים שנעלם בעשן. הבאנו הנה את קול הצעדים של עמנו, הבאנו את רעמם השקט של היהודים. ונפלנו בפח. כי הקמנו מדינה מדת ולא מדינה מעם שכמעט והיינו. בדרך לא עצרנו במסדרון הציוויליזציה, והדת דבקה בנו כמו עלוקה, כי רק כך היא שורדת, והנה היא שבה וחזרה. לא היינו לעם אלא הפכנו לאויב הכי גדול של מה שהציונות רצתה להיות".
