לאחר שלא הצליח לטרפד את מועמדותו של הרב שמואל אליהו לתפקיד הרב הראשי לישראל, פונה (יום ב', 22.7.13) היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, במישרין לחברי הגוף הבוחר ולמעשה מבקש מהם שלא לבחור ברב אליהו. זאת, למרות שהגוף הבוחר הוא גוף פוליטי-ציבורי, ושליועץ המשפטי אין כל מעמד בבחירת הרבנים הראשיים ובוודאי שלא ב"סינון" מוקדם של המועמדים.

עו"ד ארז קמיניץ מלשכתו של וינשטיין שלח ליו"ר הגוף הבוחר, הרב דוד מלכא, את חילופי המכתבים בין וינשטיין לרב אליהו. מדובר בפנייתו של הרב אליהו לנוכח הפרסומים כאילו וינשטיין בודק את מועמדותו, דרישתו של וינשטיין לקבל הסברים על ההתבטאויות של הרב אליהו, תשובתו של הרב אליהו ומכתבו של וינשטיין בו הוא קובע שבחירתו "בלתי ראויה ומעוררת קשיים משפטיים".

המכתב האחרון, שגם אותו כתב קמיניץ בשמו של וינשטיין, מתייחס להתבטאויות בעייתיות שהרב אליהו לא הכחיש שיצאו מפיו. עוד הוא מזכיר שבזמנו הוגש בהקשר זה כתב אישום נגד הרב אליהו, שבוטל לאחר שהרב אליהו הוציא מכתב הבהרה בנוסח שסוכם עם הפרקליטות. לטענת קמיניץ, למרות שבסופו של דבר לא נוהל הליך פלילי נגד הרב אליהו - יש לכך משמעות רבה בהיבט המינהלי.

טענה נוספת שמעלה קמיניץ היא החשדות למעורבות של הרב אליהו בפרשת האישורים הכוזבים על לימודי רבנות, שניתנו למאות מאנשי כוחות הביטחון לצורך קבלת תוספת שכר. לדבריו, הרב אליהו הודה שערך בחינות שטחיות ביותר לצורך מתן תעודת "יורה יורה" ושפעל בניגוד עניינים. למרות שהוחלט שלא להעמידו לדין, ולמרות שהמעשים בוצעו בשנים 2003-1999, סבור וינשטיין שייתכן שיש משמעות גם לעובדות אלו.

פנייתו של קמיניץ היא שיא התערבותו של וינשטיין בהליך הבחירה, בו כאמור אין לו כל מעמד רשמי. הוא ערך את הבדיקה בעניינו של הרב אליהו מבלי שנתבקש לכך בידי הגוף הבוחר או שר הדתות, נפתלי בנט, הממונה על הנושא. הבדיקה נערכה בחופזה רבה, תוך שלרב אליהו ניתנו ימים בודדים להציג את עמדתו, והתבססה אך ורק על חילופי מכתבים בין השניים - בניגוד גמור לנוהג המקובל של עריכת בירורים פנים אל פנים.

גם הזכרת כתבי אישום שלא הוגשו היא בעייתית. מאחר שהפרקליטות ויתרה על העמדתו לדין של הרב אליהו בעקבות התבטאויותיו, ספק אם היא יכולה כעת "לשלוף" את אותו מקרה ולהשתמש בו נגדו. זאת, להבדיל משיקול הדעת הציבורי שיש לחברי הגוף הבוחר, החייבים לבחון היטב את הרקע של המועמדים ולהביא בחשבון גם את כתב האישום שהוגש ובוטל.

הדברים הם קל וחומר לגבי כתב האישום שכלל לא הוגש נגד הרב אליהו. הפרקליטות החליטה לפני שבע שנים לסגור את התיק, וכעת היא משתמשת בו נגד הרב אליהו. הדברים נראים גם כצביעות לנוכח העובדה, כי וינשטיין עצמו לא הועמד לדין על העסקת העובד הזר הבלתי-חוקי בביתו. במילים אחרות: מי שקרוב לוודאי היה מודע לעבירה פלילית שבוצעה תחת אפו, אינו יכול לנופף כלפי זולתו בכך שביצע לכאורה עבירות בגינן לא הועמד לדין.

התערבותו של וינשטיין בוטה במיוחד גם לנוכח העובדה, שהיא באה שעות אחדות בלבד לאחר שנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מחק עתירה נגד מועמדותו של הרב אליהו. נימוקו של גרוניס: העדר זמן מספיק כדי לדון בטענות לגופן. לווינשטיין, מתברר, אין מגבלה כזאת.