בית משפט השלום בפתח תקוה דחה את בקשתו של עמיחי רבסקי לאסור בצו מניעה זמני על שכניו בישוב הקהילתי צוקי ים בעמק חפר לירון רוטרי ואוריאן מנדלר מלפגוע בפרטיותו באמצעות תליית שלטים בסמוך לביתו הרומזים על פעילות מינית המתבצעת בחדרי הבית המושכרים על ידו על בסיס יומי.

המבקש טען כי מזה כ-8 שנים הוא משכיר בתוך ביתו 3 חדרים לאנשים שונים לצרכי מגורים ונופש. לטענתו, שכניו תלו ותולים במקום בולט בסמוך לביתו שלטים שיש בנוסחם כדי לבזות ולפגוע בשמו הטוב שלו ושל לקוחותיו ולפגוע בפרנסתו. בין השלטים כאלה שנוסחם: " כשאתה בוגד באשתך אתה מלכלכך על המשפחה" "אם תגמרי בקול רב עוד ישמעו אותך בבית", "כשאת בוגדת בבעלך, את בוגדת בילדים שלך", "אנחנו גרים כאן, בשבילנו זה לא בית זונות", "די לבוגדים והבוגדות, אם מה שאתם עושים היה קורה צמוד לביתכם, מה הייתם אומרים? חפשו מקום אחר".

המבקש טען כי תוכן השלטים אינו נכון וכי אין קשר כלשהו בין רמיזות ברורות למטרה לשמה מושכרים החדרים בביתו ובין הנעשה בבית. לדבריו הוא אינו יכול לדעת אם לקוחותיו הינם בני זוג נשואים ואין הדבר מעניינו שכן אין בכוונתו לחדור לפרטיות לקוחותיו.

לטענתו, שכניו מקללים את לקוחותיו, מצלמים אותם, מספרים עליהם שקרים, ומאיימים כי יפרסמו את תמונותיהם ואת תמונות רכביהם במדיות שונות. עוד טען כי שכניו תלו מצלמות המכוונות לביתו על-מנת להתחקות אחריו ואחרי לקוחותיו ולצלמם.

לטענת המבקש יש במעשי שכניו משום עבירה על חוק איסור לשון הרע ועל חוק הגנת הפרטיות וכן גרימת מטרד על-פי פקודת הנזיקין.

בתגובה טענו שכניו של המבקש כי הלה עושה במקרקעין שימוש שלא כדין תוך הפרת דיני התכנון והבניה, ודיני רישוי עסקים. לדבריהם המדובר בשימוש חורג במקרקעין על-ידי הקמת 6 יחידות קייט בביתו של המבקש להשכרה, ולא 3 יחידות כטענתו, וכי בקשתו להכשרת הבנייה הקיימת אינה משקפת את השימוש האמיתי הנעשה בבית.

לטענתם, אין במעשיהם משום פגיעה בפרטיותו של המבקש ומשום הוצאת לשון הרע באשר שמו וכתובתו אינם נזכרים בהם. בנוסף עומדת להם טענת הגנה של אמת בפרסום.

השופטת ריבה שרון ציינה בראשית החלטתה כי ניסיונה להביא את הצדדים להסכמות לא צלח, ואולם בסופו של יום היא הגיעה לכלל מסקנה כי דין הבקשה לצו מניעה זמני האוסר על שכניו של המבקש מלפגוע בפרטיותו להידחות.

לדברי השופטת, על פניו ולכאורה השימוש שעושה המבקש במקרקעין הינו תוך הפרת דיני התכנון והבנייה וכי וועדת הערר המחוזית קבעה כי יחידות האירוח אינן מהוות שימוש למגורים. לדעת השופטת יש להניח כי מדובר בשימוש שלא כדין במקרקעין וכי הפעילות בבית הינה בניגוד לדין למרות הליכים שיפוטיים שננקטו על-ידי הרשות המקומית גם אם טרם נאכפו, תוך אי גילוי דבר קיומם במסגרת הבקשה, דבר שיש בו משום העדר ניקיון כפיים והעלמת עובדות.

לדברי השופטת, אין בקביעותיה אלו משום הבעת דעה או נקיטת עמדה באשר לאופי הפעילות המתקיימת בביתו של המבקש, האם היא חוקית אם לאו. עם זאת טענת השכנים לפיה השלטים אינם כוללים את שמו של המבקש ו\או כתובתו וכי יש להתייחס אליהם כאל שלטים לגיטימיים במסגרת חופש הביטוי וכי למעשה לא ניתן ללמוד מהם כי הם מכוונים למבקש ועסקו יש בה משום היתממות ומוטב היה לולא נטענה.

השופטת הוסיפה כי בשים לב לתוכן השלטים ומיקום הצבתם ונוכח פעילות השכרת החדרים על בסיס יומי המתבצעת בבית ברור שהשלטים מתייחסים לביתו של המבקש וללקוחותיו.

השופטת הדגישה כי אין בהחלטתה שלא להיענות לבקשה לסעד זמני משום הבעת דעה או נקיטת עמדה האם יש או אין באותם שלטים משום עבירה על חוק איסור לשון הרע ו\או עוולה נזיקית או אחרת, אין בה גם כדי להכשיר הצבת שלטים דומים ואין בה משום הבעת דעה כי הדרך בה בחרו לכאורה שכניו של המבקש לנקוט כלפיו בנסיבות העניין לכאורה תוך הבעת דעתם עליו ועל עסקו, גם אם באופן עקיף ומובלע היא דרך נכונה וראויה שיש להכשיר ולעודד.

השופטת המליצה לשכניו של המבקש כי חרף אי היענותה לבקשה לסעד זמני כנגדם, להסיר את השלטים האמורים ולהימנע מלתלות שלטים דומים גם בעתיד. מאחר שעל פניו ולכאורה דומה כי גם התנהלותם ראוי ויכול היה ותהיה אחרת, היא נמנעת מלפסוק להם הוצאות.