על-פי הנתונים הקיימים ובהעדר מידע אחר שיסתור זאת, קובעת ועדה מקצועית שהקימה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כי לא ניתן לאפיין קבוצות אוכלוסיה הנמצאות בסיכון לשכחת תינוקות ברכב ו"זה יכול לקרות לכל אחד".

אימהות שכחו יותר

זה קורה למטפלים מסוגים שונים, כולל שמרטפים, לעובדי מעון, לעובדי הסעות, לסבים וסבתות - אך הרוב הגדול הם הורים, ובניגוד לדעה האינטואיטיבית, לפחות בארצות הברית, מדובר ביותר אימהות מאשר אבות. בכ-9% מהמקרים היו אלה שני ההורים יחד. ככל שנבדק, לא תוארו מאפיינים חריגים של הורים אלה, לא בהתנהלות הכללית שלהם, לא בקשר שלהם עם הילדים. מדובר בדרך כלל בהורים נורמטיביים העובדים במקצועות מגוונים בהם: הוראה, פקידות, עבודה סוציאלית, רפואה ורפואת שיניים, משטרה, צבא, אלקטרוניקה, ניהול ומחקר.

על-פי הנתונים שתועדו בארה"ב, לא כל הילדים שמתו ממכת חום ברכב נשכחו. כ-54% מהמקרים הם מקרי שכחה: ההורה או המבוגר המסיע שכח את הפעוט שנמצא ברכב ויצא לענייניו. אולם ביותר מ-25% מהמקרים, הילד הושאר ברכב ביודעין, כנראה מתוך מחשבה שהשהות תהיה קצרה או שהפעוט מוגן בדרך כלשהי. בשאר המקרים - כ-20% - הילדים לא הושארו ברכב אלא נכנסו לרכב לא נעול ונלכדו בו.

ועדת המומחים, שכללה את פרופ' צבי זמישלני, ד"ר דניאל חמיאל וד"ר אמיר מנדל, הגיעה לכמה מסקנות עיקריות:

• מאחר שכמחצית מהאסונות הם תוצאות של השארת תינוקות לתקופה "קצרה", או כניסת ילדים בעצמם למכונית - יש לאסור ולאכוף השארת ילדים במכונית ללא מבוגר גם לא לתקופה קצרה, ויש לנעול את המכונית ולוודא שאין בה אדם או בעל-חיים;

• יש לעודד בקרה בתוך המשפחה: כאשר הורה מסיע, ובמיוחד אם ההסעה עבורו היא חריגה מהשגרה, וכאשר יש הורה נוסף, מומלץ שההורה האחר יטלפן לברר האם הילדים הגיעו בשלום ליעדיהם. על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לצאת במסע פרסומי לקראת הקיץ בהמלצה לוודא מול בן הזוג השני שהתינוק אכן הגיע ליעד.