עסקת טיעון עם יושב-ראש
בנק הפועלים לשעבר,
דני דנקנר, במשפטו בפרשות בהן היה מעורב במסגרת תפקידו. דנקנר הודה (יום ה', 17.10.13) במירמה והפרת אמונים, פגיעה בניהול התקין של הבנק ועוד. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
צבי גורפינקל, הרשיע את דנקנר על-פי הודאתו וקבע את הטיעונים לעונש ל-20.11.13.
במסגרת עסקת הטיעון, הושמטה מכתב האישום ההאשמה בדבר
הלבנת הון (שהעונש המירבי עליה הוא החמור ביותר - עשר שנות מאסר). האישום בקבלת דבר במירמה הוחלף בקבלת דבר בתחבולה: הלוואה מבנק DBH ההולנדי וקבלת הלוואה מבנק הפועלים. המדינה תבקש לגזור על דנקנר עונש מאסר בפועל, בעוד ההגנה תבקש להימנע מכך. הוסכם כבר שיוטל עליו קנס בסך מיליון שקל.
הפרשה נחקרה ביחידה הארצית לחקירות הונאה לאחר פניית בנק ישראל למשטרה, בעקבות חשד לפעולות בניגוד עניינים והפרת אמונים שביצע דנקנר בעת שכיהן כיו"ר הבנק. לדברי ההגנה, הסרת ההאשמות החמורות היא שאפשרה לדנקנר להודות במעשיו ולקחת אחריות עליהם.
הקשרים סביב הבנק הטורקי
באישום הראשון הודה דנקנר, כי בעת ששימש יו"ר בנק הפועלים, הסתיר מדירקטוריון הבנק את קשריה העסקיים של חברת אלרן (שהוחזקה אז על-ידי דנקנר ובני משפחתו) עם רפי ברבר, הבעלים של קרן RP, וזאת במקביל לכך שניהל מטעם בנק הפועלים את המו"מ לקביעת גובה הפיצוי שיקבלו ברבר וקרן RP מבנק הפועלים, ולמעשה קבע את גובה הפיצוי בסך 25 מיליון דולר בעקבות העסקה לרכישת בנק פוזיטיף הטורקי. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים.
באישום השני הודה דנקנר, כי הסתיר מדירקטוריון בנק הפועלים את העובדה שביקש וקיבל הלוואה בסך 5 מיליון אירו מבנק DHB ההולנדי, אשר בבעלות הליט צ'ינגלולו, שהיה גם יו"ר בנק פוזיטיף, וזאת בזמן שבתפקידו כיו"ר בנק הפועלים תמך דנקנר בשורת החלטות שנועדו לסייע ולהיטיב עם צ'ינגלולו. בנוסף הודה דנקנר, כי ניהל בשם הבנק פגישות עבודה שונות עם צ'ינגלולו, חלקן בארבע עיניים, כל זאת מבלי שדיווח לדירקטוריון על ההלוואה שביקש וקיבל ממנו. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים.
דנקנר אף הודה, כי קיבל דבר בתחבולה מבנק DHB ההולנדי. דנקנר נדרש במסגרת בקשת ההלוואה מבנק DHB, למסור דיווח על אודות שווי ההון העצמי שלו. דנקנר העביר לבנק DHB מסמך על גבי נייר המכתבים של בנק הפועלים, בו הוא מצהיר כי ההון העצמי שלו נטו הוא 50 מיליון אירו, בעוד למעשה הונו היה נמוך באופן משמעותי. בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירה של קבלת דבר בתחבולה מבנק DHB.
עומד להעיד בהולילנד
האישום השלישי בו הודה דנקנר נוגע לכך שבעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים, קיבל בתחבולה אשראי מהבנק. דנקנר ביקש אשראי בנקאי בסך 13 מיליון שקל, ולשם כך התבקש למסור הצהרת עושר לבנק. דנקנר מסר הצהרת עושר לידיו של
ציון קינן, שכיהן באותה תקופה בתפקיד מנהל החטיבה העסקית של הבנק וכיום הוא מנכ"ל הבנק.
בהצהרת העושר כלל דנקנר את ההון של בני משפחתו המורחבת, אך הצהיר, כי מדובר בעושר האישי שלו, שעה שהונו העצמי היה נמוך באופן משמעותי מההון עליו הצהיר. כמו-כן, מסר דנקנר לקינן, כי מטרת האשראי המבוקש היא מימון השקעה לבניית נכס נדל"ן ברחוב יבנה בתל אביב, בעוד שבפועל האשראי שימש לרכישת אג"ח של חברת אלרן. בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירת קבלת דבר בתחבולה מבנק הפועלים.
במסגרת ההסדר, הסכימה המדינה לוותר על הרשעה באישום הרביעי שבכתב האישום המקורי, שעסק בכספים שהחזיק דנקנר בחשבון הבנק של מזכירתו, מבלי לדווח על כך כדין.
במקביל נמשך משפטו של דנקנר בפרשת
הולילנד, בו הוא אמור להעיד בשבוע הבא.