דירה באילת השייכת להוריו של מנהל ההשקעות הנוכל ניק לוין לא תיתפס במסגרת הליכי פשיטת רגל של בנם. כך קובע (יום א', 29.12.13) בית המשפט העליון, אגב דיון מקיף בשאלת אכיפת פסק חוץ בישראל.
לוין הוכרז כפושט רגל בידי בית המשפט בבריטניה בשנת 2009, ורו"ח אהרון זוהר מונה ככונס זמני לנכסיו בישראל. במסגרת זו ביקש זוהר לתפוס דירה של אן ומרטין לוין באילת, בטענה שהיא נרכשה בכספו של ניק וניתנה להם במתנה כהענקה פסולה. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את הבקשה, אך בית המשפט העליון קיבל את ערעורם של לוין.
השופט
ניל הנדל דן באריכות בשאלת אכיפתו של פסק חוץ בישראל. הוא קובע תחילה, כי את הכרזתו של ניק כפושט רגל אי-אפשר לאכוף בישראל במסגרת החוק לאכיפת פסקי חוץ, שכן פסק דין זה אינו נופל לקטגוריות הקבועות בחוק. האמנה בין ישראל לבריטניה בנושא אכיפת פסקי דין מוציאה במפורש מתחולה את חדלות הפרעון, ובית המשפט בישראל לא יכול להידרש לנושא אגב דיונו בנושא שבסמכותו - שכן אין בישראל הליך פשיטת רגל נגד ניק.
את רוב דיונו מייחד הנדל לשאלה האם ניתן במקרה זה לקבל את פסק הדין האנגלי בצורה ישירה, ולא בהסתמך על החוק. תשובתו שלילית והוא סבור שאין מקום לשנות את ההלכה המנחה של בית המשפט העליון בנושא זה ולפיה ככלל אין להכיר בפסקי דין שניתנו בחו"ל שלא במסלול הקבוע בחוק.
הנדל נותן מספר נימוקים לעמדתו. העיקרי הוא, שאם המחוקק קבע מסלול לאימוץ פסקי דין זרים - יש להיצמד למסלול זה ואין ראוי שבית המשפט יבצע "חקיקה שיפוטית עוקפת". מאחר שאימוץ פסק דין זר מהווה ויתור של בית המשפט בישראל על סמכותו, יש לעשות זאת במשורה ורק בצורה שקבע המחוקק, מוסיף הנדל.
עוד אומר הנדל, בהתייחסו ספציפית לדיני חדלות הפרעון, כי לאימוץ של פסקי דין זרים בתחום זה יש השלכות רוחב על צדדים רבים ולכן עדיף להמתין למחוקק. בנוסף לכך, קיימים הבדלים משמעותיים בין דיני פשיטת הרגל במדינות שונות, ואימוץ נקודתי של פסק דין מבלי להתייחס למרכיבים האחרים של השיטה עלול לגרום לעוול.
השופט אורי שהם הצטרף לפסק דינו של הנדל. השופט
חנן מלצר הסכים עם המסקנה הנקודתית, אם כי אמר שלדעתו נושא ייבוא פסקי הדין הזרים בצורה ישירה הוא מורכב יותר ויש צורך בדיון נוסף ונרחב יותר.
את לוין ייצגו עוה"ד רוי בר-קהן ויעל חסיד, את זוהר ייצגו עוה"ד
איתן ארז ויואב בן-פורת, ואת הכנ"ר - עו"ד טובה פריש.
