אלון ארבוב, מבכירי היהלומנים בישראל ובעל השליטה בקבוצת ארבוב גרופ מהמובילות בישראל למסחר ביהלומים, טוען כי נפל קורבן למעשה של סחיטה חמורה תוך איומים מפורשים מצדו של אבשלום נוריאל מכפר שמריהו, בעליה של קבוצת נוריאל ובניו מהרצליה. לדברי ארבוב, בפרשה זו מעורב גם איש העסקים עופר הירשזון, מכר קרוב וחבר ילדות שלו.
לדברי ארבוב, הירשזון ביקש להיכנס כשותף יחד עמו בעסקי היהלומים וטען בפניו כי הוא מקושר לנוריאל שהוצג על ידו כאדם בעל אמצעים כספיים ניכרים המחפש אפיקי פעולה נוספים והמעוניין אף הוא בשותפות עם ארבוב בענף היהלומים.
ארבוב הסכים לשיתוף פעולה עסקי עם הירשזון ונוריאל שעיקרו רכישת יהלומי גלם מחברת היהלומים הממשלתית הרוסית "אלרוסה" וליטושם במפעל של קבוצת ארבוב במזרח רוסיה. לדברי ארבוב, בדיעבד הסתבר לו כי נוריאל, שעל פניו נראה כאיש עסקים לגיטימי ונורמטיבי, הינו אדם הנוהג כבכירי העבריינים בשוק האפור.
בתביעה נאמר כי בין הצדדים סוכם כי נוריאל והירשזון יספקו 70% מהמימון הנדרש למיזם המשותף וכי ברווחים יתחלקו הצדדים שווה בשווה.
בתביעה נאמר כי משך שנה ניהל ארבוב את מיזם השותפות תוך השאת רווחים במיליוני שקלים לשותפות ובהתאם לנוריאל ולהירשזון. בעקבות חקירת רשות המיסים במהלך שנת 2012 והטלטלה העצומה אותה חווה ענף היהלומים, פנה נוריאל לארבוב וביקש כי האחרון יבצע "מהלך בונה אמון" ויפקיד בידיו סדרת המחאות אישיות שנועדו לאשרר את גובה ההון שהעבירו נוריאל והירשזון לשותפות.
ארבוב טוען כי מתוך אמון ועל בסיס הסכם מפורש בכתב, לפיו לא ניתן יהיה להפקיד את ההמחאות, הוא העביר לידי נוריאל המחאות אישיות בסכום כולל של 60 מיליון שקלים. מאותו רגע הפך נוריאל את עורו מעור של כבש לעור תנין והחל לפעול כאחרון ברוני השוק האפור תוך הטחת איומים מתגברים בעוצמתם למסור את ההמחאות לגורמים בשוק האפור.
בדיעבד הסתבר לארבוב כי נפל בפח שטמנו לו הנתבעים ובראשם נוריאל, וכי הסכם ההמחאות התמים היווה את הבסיס הנדרש למערך איומים וסחיטה מהגרועים המוכרים בעולמות השוק האפור הגובלים בפלילים.
לדברי ארבוב, נוריאל הודיע לו כי השותפות ביניהם "הסתיימה לאלתר" כי הסכום הכספי הפתוח - אותו הון שהושקע בסחורה המצויה בהליכי ייצור ושיווק שונים בארץ וברוסיה - הפך ל"חוב" וכי ה"חוב" האמור יישא החל מאותו יום ריבית רצחנית אותה יקבע נוריאל עצמו לפי שיקול דעתו מפעם לפעם. בשלב זה, הודיע נוריאל כי הריבית תעמוד על סך של 1.5% לחודש (כ-19.5% לשנה) וכי במידה שארבוב לא יעביר אליו את מלוא כספי השותפות בלוחות זמנים שייקבעו על ידו, אזי הוא יטיל עליו "קנסות" שונים.
ארבוב מציין כי נוריאל החל מטיל "קנסות", קובע ריבית שהגיעה לכדי עשרות אחוזים ואף למעלה מ-50%, איים בהעלאת הריבית לשיעור של 1% ליום (מאות אחוזים בשנה) ואף החל פועל לשים את ידיו באופן בריוני ובלתי חוקי על נכסי המשפחה שנצברו משך עשרות שנים.
לדברי ארבוב, נוריאל הבהיר כי ינצל את קשריו הענפים במערכת הבנקאית ויפיץ בבנקים דיווחים כוזבים לפיהם ארבוב וקבוצת ארבוב גרופ הפכו לבלתי סולבנטיים. לדברי ארבוב, הסתבר לו כי התנהלותו זו של נוריאל שיקפה דרך התנהלות בריונית ופלילית שהפכה ללחם חוקו של נוריאל מאז ועד היום.
ארבוב מציין כי הירשזון, שנכח בחלק מהפגישות האמורות בינו לבין נוריאל, הביע בפניו את תדהמתו, התנצל בפניו, ואמר לו כי התנהגותו הבריונית של נוריאל איננה מקובלת עליו.
בלית ברירה, מדגיש ארבוב, הוא נאלץ לשלם ולהמשיך לשלם את התשלומים השערורייתיים שדרש נוריאל, שעה שהוא יודע כי לו יתייצב נגדו ויעמוד על ההסכמות שנקבעו ביניהם, יוכל נוריאל לגרום למפלתו הכלכלית בשלב בו ממילא היה ארבוב מצוי בסיטואציה כלכלית סבוכה בשל חקירת רשויות המס, מערכת הלחצים מהספקים ומהמערכת הבנקאית.
לדברי ארבוב, גם לאחר שהחל לפרוע את התשלומים בהתאם לדרישותיו המאיימות של נוריאל, סירב האחרון להחזיר לרשותו את ההמחאות בגין התשלומים שפרע, משל היו אלה בנות ערובה בידיו. ארבוב מציין כי עשה ככל יכולתו לשלם את סכומי הכסף המצטברים בקצב מטורף, ריביות בגובה עשרות אחוזים ובסכומים המגיעים למיליוני שקלים, וכאשר לא עמד בסכומי הפירעון והריבית הרצחנית שקצב נוריאל, הודיע לו הלה על הקפצת הריבית בגין החוב לשיעור של 2.5% לחודש, דהיינו 35% לשנה.
בתום מסכת לחצים בלתי אפשרית, טוען ארבוב, הוא נאלץ בפברואר אשתקד, בהתאם לדרישתו המאיימת של נוריאל, לחתום עמו על הסכם שהסדיר כביכול את מסכת הריביות הרצחניות, ובהסכם הסחיטה נקבע כי סכום החוב של ארבוב הוא 7.88 מיליון דולר וכי החוב יישא ריבית חודשית שערורייתית של 2.5%, ובמקרה של איחור בתשלומים תוקפץ הריבית לגובה של 3.5% לחודש.
לדברי ארבוב, הוא חתם על ההסכם האמור נוכח איומיו של נוריאל כי ימוטט אותו כלכלית, וכי החל מינואר 2012 ועד היום הוא שילם לנתבעים, בראשם נוריאל, בכפייה ותחת איומיהם, סך כולל של 17,250,000 דולר. הסכום האמור עולה על סכום ההון המושקע שעמד לזכות הנתבעים במסגרת השותפות, דהיינו למעלה מ-700,000 דולר מעבר לסכום הקרן. כל זאת בשל אותה ריבית שערורייתית שכפו עליו הנתבעים. ארבוב מציין כי בטרם הגשת התביעה הוא הודיע בסוף השבוע לנתבעים על ביטול הסכם הסחיטה.
ארבוב מבקש מבית המשפט, באמצעות משרד עורכי הדין איתן לירז ושות', להצהיר כי הסכם הסחיטה בוטל כדין על ידו, ולחייב את נוריאל והירשזון להשיב לו סכום של 4.5 מיליון שקלים.
טרם הוגש כתב הגנה.
