יעקב קטן - זוכה פרס ישראל

נולד בבגדד, עירק (1936) ועלה ארצה עם משפחתי בעליה הגדולה מבבל ב-1951. מיד הצטרף לבית הספר החקלאי מקווה-ישראל וסיים את לימודיו בו בהצטיינות בשנת 1954. מקווה-ישראל הקנה לו לא רק השכלה חקלאית ועיונית מצויינת, אלא גם את אהבת הטבע ואת אהבת הארץ. נשוי ואב לבן ובת. שירת בחיל הנח"ל בשירות סדיר ובשריון במילואים. השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור (שבה נפצע).

את השכלתו האקדמאית (תואר מוסמך ודוקטור) רכש באוניברסיטה העברית, בפקולטה לחקלאות ברחובות. לאחר חזרתו מהשתלמות באוניברסיטת משיגן, התמנה באותו מוסד למרצה (בשנת 1969), מרצה בכיר (1972), פרופסור חבר (1976) ופרופסור מן המניין (1979). שהיה בהשתלמות באוניברסיטת ליברפול ובשבתון בארצות הברית באוניברסיטת ויסקונסין, המכון למחקר חקלאי בבלטסביל, ובאוניברסיטת מינסוטה. כיהן כראש המחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה בשנים 1986-9 וכן שנית בשנת 2001/2. כיהן כראש החוג להגנת הצמח (1973-5). כן, היה יו"ר או חבר ועדות או גופים שונים באוניברסיטה העברית ובמוסדות ישראלים שונים, למשל, חבר בוועדת המנויים העליונה של מינהל המחקר החקלאי.

חוקר מחלות צמחים (פיטופתולוגיה) ושטח. התמחותו העיקרית קשורה בחקר מחלות שורשים הנגרמות ע"י פתוגנים של קרקע (soilborne pathogens), עם דגש על פיתוח אמצעי הדברה ידידותיים לסביבה. חוקר, ביחד עם תלמידיו ועמיתיו, היבטים שונים של הביולוגיה של קבוצה זו של גורמי מחלות: אקולוגיה, אינטראקציה עם מיקרואורגניזמים ועם חומרי הדברה, גנטיקה, אינטראקציה עם צמחים, הדברה ביולוגית ועוד. מאז שנות ה- 70 מתמקד במיוחד בפיתוח שיטת החיטוי הסולארי להדברת פגעי קרקע, ע"י שימוש באנרגית השמש כתחליף לחומרי הדברה המזיקים לסביבה. שיטה זו פותחה לראשונה בישראל ע"י קבוצתו (פרסום ראשון ב-1976) והמחקר עליה התפשט ליותר מ-70 מדינות: ארצות הברית, המזרח התיכון, דרום אירופה, המזרח הרחוק (במיוחד הודו), אוסטרליה ומרכז ודרום אמריקה ועוד. בנוסף לישראל, שיטה זו התבססה היטב בארצות כמו ירדן, עירק, מרוקו, טורקיה, איטליה, יוון, ארצות הברית ומקסיקו. המעבדה שלו היא המובילה בעולם במחקר זה. חקר, בהשתתפות תלמידי מחקר ועמיתים מתחומי מחקר רבים, היבטים בסיסיים, ישומיים, טכנולוגיים וכלכליים של השימוש בשיטה זו. במיוחד נחקרו השינויים המיקרוביאליים, הכימיים והפיסיקליים המתחוללים בקרקע בעקבות החיטוי הסולארי וכן ההשלכות הסביבתיות של השימוש בו. זוהי, לעת עתה, השיטה היחידה לחיטוי קרקע שלא באמצעים כימיים אשר מיושמת בקנה מדה רחב ברחבי העולם. פרסמנו בנושא זה יותר מ-80 פרסומים מדעיים רבים (מאמרים בעיתונות הבינלאומית המבוקרת, מאמרי סקירה). כן ערך ביחד עם פרופ' J. DeVay את הספר המרכזי הראשון בנושא זה (1991). ספר שני בנושא זה בעריכה משותפת עם פרופ' א' גמליאל יצא לאור בשנת 2012. שואף לשלב מחקר בסיסי עם מחקר ישומי יעודי. מחקריו ממומנים ע"י מענקי מחקר מהארץ ומקרנות בינלאומיות תחרותיות. פרויקט מחקר משותף עם עמיתים מצריים (על-פי הזמנת שר החקלאות המצרי) בנושא זה החל בשנת 1981 וקשרי המחקר נמשכו עד לאחרונה. מאמרים מדעיים משותפים לנו ולחוקרים מצריים פורסמו בעיתונות המדעית הבינלאומית ובהם הובאו תוצאות מחקריהם המשותפים.

המחקרים שלו דנים גם בנושאים נוספים, מעבר לחיטוי סולארי, אשר קשורים במחלות שורש ובהיבטים סביבתיים: התנהגות חומרי הדברה בקרקע והאינטראקציה שלהם עם מיקרואורגניזמים, אקולוגיה וגנטיקה של פתוגנים, השתתפות בטיפוח זני צמחים עמידים למחלות ועוד.

בנוסף לתפקידיו באוניברסיטה העברית, כיהן, ובחלק מן המקרים ממשיך לכהן בתפקידים מדעיים וציבוריים בארץ, מחוץ לאוניברסיטה העברית: יו"ר או חבר ועדות שונות, כולל ועדות שיפוט וועדות מקצועיות במינוי של משרד החקלאות, המשרד לאיכות הסביבה או משרד המדע, וכן ארגן כנסים מדעיים. כמו-כן מוזמן להרצות בכנסים מדעיים בנושאי התמחותי בארץ. היה נשיא החברה הישראלית לפיטופתולוגיה (1977-9) ונשיא כבוד שלה, וחבר המועצה להשכלה גבוהה (1981-6). פעילותיו בקהילייה המדעית הבינלאומית באה לידי ביטוי במתן הרצאות מוזמנות בכנסים בינלאומיים, כיו"ר מושבים ומארגן כנסים בינלאומיים וחבר ועדות בינלאומיות. היה יו"ר שותף של הוועדה הבינלאומית מטעם UNEP אשר דנה בביטול השימוש בגז מתיל ברומיד אשר פוגע בשכבת האוזון וכן יו"ר ועדת ההגוי לאותו נושא אשר מונתה ע"י השר לאיכות הסביבה. חבר מערכת של מספר עיתונים מדעיים בינלאומיים. בשנת 2008 שימש סגן נשיא הקונגרס הבינלאומי לפיטופתולוגיה, בטורינו, איטליה.

לימד קורסים שונים בפקולטה לחקלאות וזכה לתואר מורה מצטיין. בשנת 1994 זכה בפרס ע"ש Milikan בטעם האוניברסיטה העברית על הצטיינות בהוראה. יותר מ-70 תלמידי מוסמך ודוקטור עשו את עבודתם בהדרכתו (עם או בלי השתתפות חוקרים נוספים), בנוסף לפוסטדוקטורנטים ומשתלמים מהארץ ומחו"ל אשר שהו תקופות שונות במעבדתו.

עבודות המחקר שלו (ושל עמיתיו השותפים) זיכו אותו בפרסים ואותות הוקרה בין השאר: פרס כהן (1976), מופקד הקתדרה ע"ש Buck (1990), עמית (חבר כבוד) של החברה הפיטופתולוגית האמריקנית (1991), Foreign member של האקדמיה הרוסית למדעי החקלאות (1991), פרס רוטשילד (1994) ועמית של האגוד האמריקני לקידום המדע (1997). בשנת 2004 זכה בפרס החברה הבינלאומית להגנת הצומח. כמו-כן, הוענקו לו מדליות מטעם החברה הפורטוגזית להגנת הצומח וכן אוניברסיטת Torino. בשנת 2003 זכה בפרס Eriksson אשר ניתן במשותף ע"י האקדמיה השוודית למדעים והחברה הבינלאומית לפיטופתולוגיה. הפרס הוענק בניוזילנד בנוכחות מדענים מכל העולם. פרס זה מוענק לחוקר אחד בלבד, אחת לחמש שנים וזכו בו עד כה כמה מהחוקרים מהשורה הראשונה. בשנת 2013 הוענק לו התואר Fellow מטעם החברה הבינלאומית לפיטופתולוגיה במסגרת הקונגרס הבינלאומי שנערך בבייג'ין.

בשנת 2004 יצא לגמלאות ותלמידיו לשעבר ערכו סמפוסיון מדעי לציון מאורע זה. במקביל, בכנס הבינלאומי לחיטוי קרקע ביוון נערך אירוע מיוחד והוענקה לו מדלייה.

משנת 1966 פרסם יותר מ-260 מאמרים מדעיים: מאמרים בעיתונות מבוקרת, מאמרי סקירה וספרים, בנוסף למאתיים פרסומים שונים (תקצירים, פרסומים מקומיים וכו'). פרסם מאמרים ופרקים בעברית ושמשתי חבר מערכת של ספר מרכזי בפיטופתולוגיה בשפה העברית.
ממשיך בפעילות מחקרית גם לאחר פרישתו: כתיבת מאמרים ועריכת ספרים, השתתפות בארגון בכנסים בינלאומיים, בהדרכת תלמידים ועריכת מחקרים. כמו-כן, הוזמן לשאת את ההרצאה המרכזית בכנס הבינלאומי לחיטוי קרקע שייערך באיטליה ביולי 2014.