ספר חדש בשפה הערבית על 'הפרוטוקולים של זקני ציון' מופיע לאחרונה על מדפי חנויות הספרים במדינות הערב. מחבר הספר - הפרופסור הערבי המפורסם, עבד אל-ווהאב אל-מסירי - מסביר בספרו "הפרוטוקולים, היהדות והציונות", כי הפרוטוקולים הם לא יותר מאשר מסמך מזויף מתחילת המאה שעברה.
בכך, מאמץ אל-מסירי לכאורה, עמדה הפוכה מזו המופצת בקרב הגורמים האנטישמים בעולם, ואשר משתקפת היטב בספרה של הדסה בן-עתו "השקר מסרב למות - 100 שנות הפרוטוקולים של זקני ציון".
'הפרוטוקולים של זקני ציון' הם פרוטוקולים מתוך ישיבות סודיות שהתקיימו לכאורה בשולי הקונגרס היהודי בבאזל ב-1987. לדברי הוגי הפרוטוקולים, מדובר בקבוצה של חכמי דת יהודים, המכונה "זקני ציון" ומהווה ממשלת צללים יהודית, אשר התוותה במהלך אותן ישיבות תכנית אסטרטגית שטנית להשתלטות על העולם, תוך דיכוי המשטרים בכל המדינות והמלכת מלך מזרע דוד. עד כמה שהדבר נשמע אגדי ומגוחך, 'הפרוטוקולים' מתפרסמים גם בעצם ימים אלה בעשרות מדינות ובעשרות שפות ועדיין מוצאים אוזן קשבת במסגרת השיח האנטישמי.
הפרופסור בעל השם מסביר לפרטים, כפי שמובא בספרה של הדסה בן-עתו, את השתלשלות 'הפרוטוקולים' כמסמך מזויף ואת הרקע לצמיחתם. הגרסאות רבות ולא ניתן להצביע במדוייק על המקור למסמך המזויף - האם חובר בצרפת של נפוליאון או שמא צמח בחצר הקיסרות הרוסית בסוף המאה ה-19'. דבר אחד בטוח: המסמך קיבל תנופה משמעותית לאחר שראה אור ב-1905 בספרו של האורתודוכס הנוצרי הקיצוני, סרגיי נילוס, המקורב למשפחת הצאר.
אל-מסירי אינו מסתיר את גישתו הדוגלת באסטרטגיה של ניהול 'מאבק הגיוני' ביהודים. "המסמך הזה, המכונה 'הפרוטוקולים', הינו מסמך מזויף", הוא אומר ומדגיש כי "אין לנהל את המאבק בציונים באמצעות שנאה והשמצה שכן הדבר משרת אותם יותר מאשר מסב להם נזק".
אל לנו לטעות בכוונותיו של הפרופסור המלומד, אשר אינו חוסך שבט לשונו וטוען כי יש "להציג את הדברים כהווייתם". לדבריו, ספרי הקודש של היהדות גדושים בפסוקים הקוראים להרג ולשנאת האחר. הוא מפריד בין היהדות לבין התנועה הציונית ומשייך את התנועה הציונית לתנועה האימפריאליסטית המערבית. "ההתנהגות של היהודי ב'פלשתין' מזכירה את האימפריאליזם של האפרטהייד בדרום אפריקה". את ההתקדמות של מייסד המדינה, תיאודור הרצל, הוא מייחס לקשריו עם מנהיגי האימפריאליזם במערב.
אל-מסירי החל את הקריירה שלו כמרצה לספרות אנגלית באוניברסיטת עין-שמס בקהיר, ולימד במספר אוניברסיטאות באיזור המפרץ. בסוף שנות ה-70' הוא שימש כיועץ בכיר לענייני תרבות בליגה הערבית. במהלך שנות חייו, פרסם אל-מסירי פרסומים רבים בנושאי ציונות ויהדות, ובין השאר גם ספרים לילדים בנושא. ספריו המפורסמים: "אינציקלופדיה ליהודים, יהדות וציונות"; "אינציקלופדיה להיסטוריה של הציונות"; "ציונות, נאציזם וקץ ההיסטוריה"; "מיהו יהודי"; "שקפה וטרמינולוגיה ציונית" ; "אידיאולוגיה ציונית"; "האינתיפאדה הפלשתינית ומשבר הציונות".
