עו"ד תמיר מדר הוציא לשון הרע והמשיך לעשות זאת במסגרת התביעה שהוגשה נגדו בעקבות זאת. כך קובע (יום א', 1.6.14) שופט בית המשפט העליון,
צבי זילברטל.
מדר ייצג את מירב נחשון בהליכים נגד שותפה לשעבר במסעדה,
שלום אורן. במסגרת זו, הוא שלח מכתבים לגורמים שאיתם עמד אורן בקשר עסקי וטען שהלה רימה את נחשון ונטל מהחברה המשותפת כספים לצרכיו הפרטיים. אורן הגיש תביעת לשון הרע נגד מדר, אשר חויב לפצותו ב-40,000 שקל ולשלם לו הוצאות בסך 10,000 שקל.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את ערעורו של מדר וחייב אותו בתשלום הוצאות נוספות בסך 10,000 שקל. על כך ביקש מדר לערער לבית המשפט העליון, אך זילברטל דחה על הסף את בקשתו. זילברטל מעיר, כי בקשתו של מדר נכתבה "באריכות רבה ובניגוד מוחלט למצות תקנה 403 לתקנות, לפיה על בקשת רשות ערעור לפרט 'בצורה תמציתית' את נימוקי הבקשה".
לגופם של דברים אומר זילברטל, כי אין מקום לדיון בגלגול שלישי בנושא. הוא גם דוחה את טיעוניו המשפטיים של מדר, אשר טען בין היתר שהמכתבים נשלחים לעדים פוטנציאליים ולכן הם היו חלק מההליך המשפטי. עדים פוטנציאליים אינם חלק מהמשפט - אומר זילברטל - ולו רק משום שאילו תתקבל גישתו של מדר, ניתן יהיה להוציא לשון הרע בפני מגוון רחב של מי שאינם קשורים להליך.
זילברטל מסכם: "ככל שהמבקש נפגע מממצאי פסק הדין, אין לו להלין אלא על עצמו. יש להצר על כך שהמבקש נכשל, בפועלו כפרקליט, בהוצאת דיבתו של אחר ולדאבון הלב נמצא כי לא חדל מדרכו זו גם בגדרו של ההליך המשפטי עצמו, עד שבית משפט השלום מצא לנכון לעמוד על כך בפסק דינו".
