|
קניון מלחה. סכסוך בחניון [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
1. מח"ש לא העמידה לדין את יניב רושו בשל "גרסאות סותרות". אם זה קנה המידה לסגירת תיקים, אזי רשויות האכיפה ובתי המשפט יישארו מחוסרי עבודה. 2. איזו מין תשובה זאת: "סגרנו את התיקים נגד שניכם"? ראשית, חובתה של רשות חוקרת למצוא מי אשם ולא ליצור איזונים. שנית, החומרה של הכאת אזרח בידי שוטר צריכה להיות גדולה יותר משל המקרה ההפוך. 3. בית המשפט קבע שיש עדי ראייה מהימנים לתקיפתו של האזרח בידי רושו. נכון שזה היה בתיק אזרחי, בו יש צורך בהוכחה של 51% בלבד, אך על פניו נראה שהעדויות הללו מספיקות לגמרי גם להליך פלילי. 4. העונש המשמעתי של רושו: עיכוב של כמה חודשים ביציאה לקורס קצינים. כלומר, לדעת משטרת ישראל - מי שמכה אזרח בשל סכסוך אישי פעוט, ראוי להיות קצין. זה מסביר הרבה מאוד דברים. 5. רושו הציג את העבר הפלילי של האזרח, והשופטת תוהה כיצד הוא השיג אותו בניגוד לחוק. התשובה הפשוטה: רושו או מישהו מטעמו ניצל את היכולת לגשת למאגרי המידע של המשטרה ושלף משם את המידע. מעניין אם את זה מח"ש כן תואיל לחקור.
|
|
|
|
שוטר היכה אזרח בשל ויכוח על מקום חניה, אך מח"ש החליטה שאין די ראיות להעמידו לדין, ואילו פיקוד המשטרה החליט רק לעכב במספר חודשים את צאתו לקורס קצינים. כך עולה מפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (28.9.14).
אליעזר שבתאי והשוטר יניב רושו, שלא היה במדים, נקלעו בינואר 2009 לוויכוח על מקום חניה בקניון מלחה שבירושלים. רושו אמר לשבתאי שהוא שוטר, הוציא את פנקסו כדי לרשום את פרטיו, שבתאי ניסה לחטוף מידיו את הפנקס, ואז לפת אותו רושו, הפיל אותו ארצה והיכה אותו בצורה קשה.
שבתאי נחקר בידי המשטרה בחשד לתקיפת שוטר ורושו נחקר בידי מח"ש, אך לא הוגשו כתבי אישום נגד איש מהם. מח"ש סגרה את התיק וערעורו של שבתאי נדחה בידי סגן פרקליט המדינה, יהודה שפר, בנימוק ש"קיימות גרסאות סותרות" ולכן אין ראיות מספיקות להעמיד את רושו לדין. היחידה לתלונות הציבור במשטרה קבעה שתלונתו של שבתאי מוצדקת, עניינו של רושו הועבר להליך משמעתי ויציאתו לקורס קצינים עוכבה.
השופטת דורית פינשטיין - שדנה בתביעתו האזרחית של שבתאי נגד רושו - מפרטת עדויות המלמדות שרושו אכן היכה קשות את שבתאי. החשובה בהן הייתה של מנכ"ל שקם אלקטריק, אילן ניסים, אשר תיאר את מעשיו של רושו כמי ש"נותן לו אגרופים ודברים מזעזעים". כאשר דרש ניסים מרושו להפסיק את המכות, אמר לו רושו שהוא שוטר ודרש שיציג את תעודת הזהות שלו. ניסים סירב ורושו הודיע לו שהוא עצור.
פינשטיין קובעת, כי רושו היכה את שבתאי "תוך איבוד שליטה ורסן" לאחר שהפיל אותו לרצפה. רושו טען ששבתאי הסתיר מבית המשפט את עברו הפלילי, אך פינשטיין אומרת שזהו עבר ישן ובלתי רלוונטי, ומעירה: "לא ברור לי הכיצד קיבל לידו הנתבע את הרישום הפלילי של התובע וזאת בשים לב להוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים".
עוד אומרת פינשטיין, כי גירסתו של רושו לפיה נאלץ להפעיל כוח סביר נגד שבתאי, הופיעה לראשונה רק בבית המשפט. עוד היא אומרת, כי בעוד שבתאי הוא אדם צנום ובלתי בריא שהיה אז בן 55, רושו היה בן 32 ובעל 15 שנות ותק בתפקידי ביטחון שונים, בעל מבנה גוף חסון ואתלטי והוא גם גבוה משבתאי.
פינשטיין מסכמת: "בתגובה לתקיפה קלה לכל היותר, הנתבע איבד כל רסן השכיב את התובע על רצפת החניון, חבט בו באגרופיו ובעט בו, וניסה לנצל את מעמדו כשוטר ולעצור אותו... התנהגותו של הנתבע במקרה זה ראויה לכל גינוי ועל פסק הדין וסכום הפיצוי שיקבע לשקף את הסלידה שבית המשפט חש, ולהרתיע את הציבור בכללותו, ואת ציבור השוטרים בפרט. הנתבע שחש כי נגזל ממנו מקום חניה, נהג כאחרון הבריונים".
פינשטיין חייבה את רושו לפצות את שבתאי ב-35,000 שקל ולשלם לו הוצאות בסך 9,000 שקל. את שבתאי ייצג עו"ד יונתן כהן, ואת רושו - עו"ד אלון אופנר.