"במקרים בהם פוגעים מבצעי עבירה מטעמים כלכליים בלבד באיכות הסביבה, וכפועל יוצא מכך מסכנים את שלום ובריאות הציבור, יש לגזור קנסות גבוהים אף יותר מאלו שפורטו לעיל. ענישה כלכלית מכאיבה הופכת את העבירה לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, ובדרך זו מפחיתה את התמריץ לביצועה". כך אומר (13.11.14) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה,
רון שפירא.
לדברי שפירא, "בתי המשפט הביעו עמדה נחרצת באשר לדרך בה יש לנהוג בעבריינים סביבתיים על-מנת שלא לתת 'פרס' לעוברים על החוק המשליכים פסולת שלא באתרים מוסדרים ופוגעים בעסקים שומרי חוק המשלמים מחיר כלכלי להסדרת עסקיהם. נקבע בפסיקה כי יש למצות את הדין עם מבצעי עבירות מסוג זה ולהעלות את רף הענישה במסגרת הקבועה בחוק, להרתיע ולשלול את כדאיות ביצוע העבירות, אשר הינן עבירות כלכליות במהותן.
"מגמה זו מקבלת את תמיכתי המלאה, שכן מדובר בעבירות אשר נעברות ממניע כלכלי, תוך ניסיון לחסוך בזמן ובכסף על-ידי פגיעה באינטרסים של הציבור הרחב בשמירה על ניקיון ואיכות הסביבה ובנוסף ישנו קושי רב בתפיסת העבריינים בעבירות אלה והדבר עולה למדינה כסף ומשאבים רבים".
הדברים נאמרו בהחלטתו של המחוזי להחמיר בצורה משמעותית בעונשיהם של משליכי צמיגים וגרוטאות רכב לרשות הרבים - מוחמד מנאע, חברת אבו-אלנג'יב שבבעלותו ומוניף סרחאן שמועסק בה כנהג משאית. בית משפט השלום גזר עליהם קנסות של 10,000 שקל, 15,000 שקל ו-5,000 שקל, אך המחוזי מותח ביקורת חריפה על הדרך בה גזר השופט זאיד פלאח עונשים אלו:
"בית המשפט קמא קבע רף תחתון של מתחם הענישה אשר מהווה סטייה מהרף שהציגה בפניו המערערת, זאת בלי שהוצגה לבית משפט קמא פסיקה המלמדת על כך וללא הצגת נימוקים המלמדים על רף ענישה תחתון נמוך יותר בנסיבות המקרה. כמו-כן, בית המשפט קמא גזר את דינם של המשיבים והטיל עליהם קנסות המצויים ברף התחתון שהציב וחרג לקולא באופן קיצוני מהעונשים הראויים, ההולמים והמקובלים בעבירות בהן עסקינן".
המחוזי גזר על מנאע קנס של 30,000 שקל, החברה נקנסה ב-50,000 שקל, וסרחאן - ב-10,000 שקל. שפירא מדגיש, כי רק משום שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, הוא אינו מטיל על השלושה עונשים כבדים בהרבה. השופטים
אברהם אליקים ו
בטינה טאובר הסכימו עם שפירא.
