שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
דוד מינץ, מציב (יום ב', 29.12.14) אולטימטום למדינה, ולפיו אם לא יושג הסדר כולל בדואר ישראל עד 19.1.15 - ניתן יהיה לנקוט בצורה חד-צדדית בצעדים מרחיקי לכת.
מינץ קבע: "ניתנת בזאת לכל הצדדים ארכה בת 21 יום, היינו עד ליום 19.1.15 כדי להגיע לכלל הסכם הבראה כולל. במידה ובתום התקופה, הליך המו"מ לא יבשיל לכדי תוכנית הבראה כוללת, תחליט החברה אם להוציא לפועל את תוכנית ההבראה החלקית המומלצת על-ידי המשקיף. היה והחברה לא תוציא לפועל את המלצות המשקיף, מכל סיבה שהיא, שמורה לה ו/או למבקשת הזכות לעתור למתן סעדים מבית המשפט, כולל שדרוג מעמדו של המשקיף למעמד נאמן על ההבראה מטעם בית המשפט, על כל המשתמע מכך".
משמעות ההחלטה היא, כי בהעדר הסכם - יוכל הדואר לבקש לבצע תוכנית מרחיקת לכת של צמצום פעילותו, פיטורי עובדים מסיביים ומכירת השליטה בו. מינץ מפרט את מרכיביה של תוכנית זו:
"החברה תעבור לפעילות מצומצמת והקטנה מיידית בהיקף השירותים אותם היא מספקת; יבוצע צמצום חד-צדדי בכוח האדם על-ידי הנהלת החברה; העובדים הפורשים יהיו זכאים לתנאי פרישה אם וככל שהמדינה תבחר בעתיד לממן תנאים אלה; כוח האדם הנותר יגובש בחסות בית המשפט, בהסכם עבודה ראוי והוגן אשר יאפשר את התנהלות החברה בעתיד, תוך יכולת לעמוד ביעדים ובאתגרים שלפניה; ייפתח הליך לאיתור משקיע בחברה, תוך שהמשקיע החדש יתחייב להזרמה הונית משמעותית לחברה ובתמורה יזכה בשליטה בה".
אם הדואר יבחר שלא לבצע תוכנית זו, יוכלו הוא או חברת הרמטיק - הנאמן לאג"ח שהנפיק הדואר - לבקש שהמשקיף מטעם בית המשפט, איל גבאי, יהיה הממונה על תוכנית ההבראה ולמעשה הדואר ייכנס להקפאת הליכים כאשר כל ההחלטות יתקבלו בידי מינץ בעקבות המלצות של גבאי.
מינץ תולה בממשלה את רוב האחריות לקיפאון בגיבוש ההסדר, בין היתר בשל הקדמת הבחירות. לדבריו, "המדינה נהנית מכל העולמות. היא זו, כבעלת השליטה היחידה של החברה, קובעת את מתווה המו"מ עם עובדי החברה; היא זו אשר בידיה הכוח לשנות את כללי הרגולציה; והיא זו אשר תקבע את גובה תרומתה הכספית בהבראת החברה ככלל ואת גובה תשלום תוכנית פרישת העובדים בפרט, אך מסרבת לגלות ולו ברמז כיצד ומתי תעשה כן. המדינה היא גם זו אשר קובעת את קצב המו"מ והיא גם זו אשר קובעת את תוכנו.
"די נהיר אפוא, כי חרף הצהרת הכוונות החיוביות של המדינה, לעת הזו, גם נוכח הנסיבות האוביקטיביות שנוצרו בשל פיזור הכנסת והחלפת שרי התקשורת והאוצר, הסכם הבראה כולל אינו נראה באופק. אכן, בית משפט זה אינו יכול לקבוע או לשנות את כללי הרגולציה הנדרשים להבראת החברה המסורים באופן בלעדי לסמכות רשויות המדינה, אך המלצות המשקיף מתייחסות לאותן פעולות הנתפסות ברשתו של בית המשפט להבראת חברות ולחדלות פירעונן. הידרדרות החברה במדרון החלקלק של חדלות פירעונה לא תיבלם בשל פיזור הכנסת".
