מעבר לחוצפה הבלתי-נתפשת של יהודה וינשטיין, כאשר הוא מעז לחלוק בפומבי על שרת המשפטים, נאומו (יום א', 7.6.15) מכיל שורה של אמירות שחצניות, אמירות חסרות בסיס ואמירות שעל גבול ההסתה. וינשטיין ממציא מציאות בדויה, מייחס במשתמע לאיילת שקד דברים שכלל לא אמרה - ואז תוקף אותה. בשורות הבאות ננתח את המשפטים המרכזיים בנאום זה, שאם לא יזכה לתגובה תקיפה מצידה של שקד - יהווה את אחד מסימני הדרך הבולטים באובדן המוחלט של משילות הדרג הנבחר.
