האם חיוב בתשלום מס קנייה ("מס מותרות") שהוחל על ספינות המיובאות לספורט והנאה, חל גם על ספינות המיובאות למטרות עסקיות של הסעת נוסעים בשכר, שיט בשכר והוראה והכשרה של משיטים? בשאלה זו מתבקש (8.6.15) להכריע בית המשפט המחוזי מרכז.
חברת לוטן השקעות ושיט הגישה עתירה נגד רשות המיסים בבקשה להצהיר, כי כלי שיט שהיא מבקשת לייבא לצורך פעילותה העסקית אינם חייבים בתשלום מס המותרות. החברה פועלת תחת המותג "שיא-גל מועדון היאכטות הישראלי", ומפעילה שירותי השכרת ספינות לנסיעות לחו"ל ולצורכי לימוד מקצועות השיט.
לוטן סבורה, כי בהעדר תשובה ברורה של המדינה בחקיקת משנה בשאלה האם מס המותרות החל על כלי שיט המיועדים למטרה של ספורט והנאה, חל גם על כלי שיט המיובאים למטרות של שיט מסחרי בשכר, אין מנוס אלא מהבאת העניין בפני בית המשפט, על-מנת שיבחן את הסוגיה העקרונית ויפסוק את דברו.
לוטן סבורה, כי היא זכאית לפטור מתשלום מס קנייה על כלי השיט שהיא מייבאת, מאחר שאין המדובר בכלים המיובאים למטרות ספורט והנאה אלא למטרה עסקית. לדבריה, מטרת הצו הייתה לחייב במס קניה אביזרי מותרות, ואין זה המקרה שלה בו הייבוא של כלי השיט נעשה כייבוא מסחרי.
לדברי החברה, באמצעות עו"ד בני קריתי, כלי שיט במעמד דומה נהנים מפטורים בארצות הים התיכון לרבות קרואטיה, יוון, איטליה ומדינות אחרות. הטענה היחידה שהעלתה רשות המיסים היא שמס קנייה אינו נקבע לפי השימוש המיועד בפריט המיובא, ואולם לדברי העותרת ישנן דוגמאות רבות לכך שחלות מס או אי-חלות מס נקבעת בהתאם לשימוש המיועד לפריט המיובא, וכי המעריך הראשי ומנהל יחידת הסיווג ברשות המיסים אף הודה בכך.
כך לדוגמה נאמר בעתירה, כי רכבים המיובאים לשימוש כמוניות, רכב מדברי ורכב סיור חייבים בתשלום מס מוקטן בשיעור 8%, בעוד רכבים זהים המיועדים לשימוש פרטי חייבים במס קנייה בשיעור של 83%. לטענת העותרת, ההנמקה שניתנה על-ידי חלק מבכירי רשות המיסים אינה עומדת במבחן ההיגיון וגם לא במבחן המציאות, שכן קיימות דוגמאות רבות לכך שפריט מסוים מחויב במס כאשר השימוש המיועד לו הוא אחד, ופטורים ממס כאשר השימוש המיועד הוא אחר. טרם הוגשה תגובת רשות המיסים.
