הגיעה העת להפסיק את ההכרה בפולשים לקרקעות ציבור כ"בעלי רישיון מכללא". כך אומרים (יום ד', 22.7.15) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, והשופט מני מזוז. משמעותה של הכרה זו היא מתן פיצויים בעת פינוי הקרקע, אך מזוז מדגיש שאין חובה לשלם אותם ורומז שיש מקום לשלמם רק כאשר קיים אינטרס ציבורי מיוחד בפינוי הפולש.

"כאשר מדובר בפלישה למקרקעי ציבור, אין לדעתי בסיס ענייני ולא צידוק חוקי להכיר בקיומו של 'רישיון מכללא', המבוסס אך על כך שהרשות הציבורית לא נקטה בהליכי פינוי נגד הפולש, או
אף לא מחתה בידו", אומר מזוז. "אין בסיס - לא במציאות ולא בדין - לייחס לרשות ציבורית הסכמה מכללא להעניק הרשאה לפולש להחזיק או להשתמש במקרקעי ציבור, וזאת מעצם העובדה שהיא לא פעלה נגד הפלישה... ברשות הציבורית אין סמכות לאיש להעניק זכויות במקרקעי ציבור על-ידי העלמת עין מפולש או על-ידי מחדל בפעולה לפינויו של הפולש".

מזוז מוסיף: "גם התוצאה, הנגזרת מהחלת מוסד הרישיון מכללא על פולשים במקרקעי ציבור, לפיה מצבו של פולש למקרקעי ציבור טוב מזה של מי שזכה בהרשאה כדין - בדרך כלל לאחר הליכי מכרז ותוך תשלום דמי שימוש - אינה מתקבלת על הדעת. אין לקבל ואין להשלים עם מצב בו פולש למקרקעי ציבור עושה בהם שימוש ללא תשלום ומצפה אף לפיצויים בגין פינויו".

בנוגע לאפשרות למתן פיצוי לפולש, אומר מזוז: "אין מקום לפרש את החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 531 כמכירה בקיומה של זכות בידי פולש לפיצוי כנגד פינוי הפלישה, או כמעניקה זכות כזו. בהחלטה זו ניתנה הרשאה למערערת על-ידי מועצת מקרקעי ישראל לשלם פיצוי לפולש בנסיבות מסוימות.

"צורך כזה עשוי לעלות כאשר יש אינטרס ציבורי דוחק לפינוי קרקע ציבורית מפולשים ולשם הגשמתו מוכנה הרשות לעבור על מידותיה ולהעניק פיצוי למי שאינו זכאי לו, כסוג של פשרה כואבת תוצר כורח המציאות, או בנסיבות אחרות בהם נמצאה הצדקה למתן פיצוי, כגון משיקולים הומניטריים. החלטה 531 נועדה אפוא לתת כלים נוספים בידי הנהלת המערערת להתמודד עם מציאות מורכבת, אך לא נועדה להעניק או להכיר בזכות של פולש לפיצויים, וממילא אינה מקימה לו אינטרס הסתמכות".

רובינשטיין מסכים: "עיינתי בהערותיו של חברי השופט מזוז, שעיקרן כי באה עת להיפרד לשלום במשפטנו ממוסד הרישיון ובמיוחד הרישיון מכללא, ולא כל שכן כשעסקינן בפלישה למקרקעי ציבור, כמושג זר למשפט ציבורי. דברים אלה מקובלים עלי בעיקרם... כי צריכות להתקיים לטעמי נסיבות חריגות ונדירות עד מאוד כדי שיוכר רישיון מכללא במקרקעי הציבור, וככל הנראה תמה דרכה ונלווהו כעיקרון לבית עולמו".

השופט אורי שהם מסכים שיש מקום לבחינת קיומו של הרישיון מכללא, אך סבור שהתיק הנדון אינו מתאים להכרעה. הוא מצטרף בכל לב, כלשונו, לדבריו של מזוז בנוגע להעדר החובה לפצות פולש בעת פינויו.

הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון להפחית את הפיצוי שתקבל חברת החלפים הרכב היפר-חלף תמורת פינויה מקרקע מדינה אליה פלשה. בעוד בית המשפט המחוזי בירושלים פסק פיצוי של 1.75 מיליון שקל, קבע בית המשפט העליון שהיא תקבל 550,000 שקל בלבד - הסכום שכבר שולם לה. את המדינה ייצגו עוה"ד שמרית גולן וחלי לסר, ואת היפר-חלף - עוה"ד רוני דובר ואורית קמחי-קריגר.