יו"ר חברת הנדל"ן ישראל-קנדה ואחד מבעליה (37%) מסר לפני כשלוש שנים פרטים מטעים לדירקטוריון החברה על עסקת נדל"ן ב-120 מיליון שקל בצפון החדש של תל אביב שהוצעה לחברה. כך קובעת ועדת האכיפה המינהלית של רשות ניירות ערך. הוועדה מצאה, שהדיווח המטעה הביא לכך, שהחברה החליטה שלא לרכוש את הקרקע. קצת לאחר מכן, רכשו רוזן ואסף טוכמאיר, אישית, את הקרקע.
ועדת האכיפה, בראשות השופטת-בדימוס ברכה אופיר-תום, החליטה ברוב דעות שרוזן הטעה את הדירקטוריון. היא גזרה עליו קנס מינהלי של 250 אלף שקל, והשעיה ל-9 חודשים מתפקיד נושא משרה בחברה ציבורית. טוכמאיר, אף הוא מבעלי ישראל-קנדה, לא השתתף באותה הישיבה, ולכן יצא זכאי. מנהל הכספים של ישראל-קנדה, גיא קנדה, היה שותף במסירת פרטים מטעים, ולכן נידון לקנס 150 אלף שקל ולהשעיה על תנאי ל-4 חודשים.
ההחלטה התקבלה ברוב קלות של אופיר-תום וחבר הוועדה ד"ר מאיר סוקולר. החברה השלישית, עו"ד לאה פסרמן-יזדוב, סברה שיש לזכות את הנתבעים.
האם רוזן ייאלץ להתפטר בעוד שבועיים?
רוזן ביקש מבית המשפט המינהלי בתל אביב צו מניעה נגד ההשעיה, וכן הודיע שיערער על הקנס. ההשעיה תיכנס לתוקף ב-15 באוגוסט. אם צו המניעה לא יתקבל, יהיה על רוזן לפרוש בעוד שבועיים מראשות ישראל-קנדה, ל-9 חודשים. התביעה היא הליך נדיר שמפעילה רשות ניירות הערך.
הקרקע המדוברת היא מגרש לבניית 150-100 דירות, הנמצא בתחומי תוכנית 3700 של עיריית תל אביב, לבניית 16,000 דירות מעבר לירקון. המגרש היה בבעלות החברה לנכסים ובניין. ב-29 באפריל 2012 נפגש ברק רוזן עם יו"ר נכסים ובנין, רפי ביסקר, והציע לקנות את הקרקע בעסקה פרטית בין נכסים ובניין לבין חברות פרטיות של רוזן וטוכמאיר. ביסקר דרש 120 מיליון שקל. ביסקר הדגיש, שיש לסכם את העסקה במהירות.
רוזן הבהיר לביסקר, שעל-פי הסכם בינו ובין טוכמאיר לבין חברת ישראל-קנדה, עליו לאפשר, קודם לכן, לישראל-קנדה לקנות את הקרקע במחיר זהה (מה שנקרא "זכות סירוב"). רק אם ישראל-קנדה תחליט שלא לקנות, יוכלו ברק וטוכמאיר לסכם את העסקה עם נכסים ובניין.
ביסקר דרש תשובה מהירה. למחרת, 30 באפריל, כינס רוזן את דירקטוריון ישראל-קנדה לישיבה טלפונית. הוא ומנהל הכספים גיא קנדה הציגו את העסקה ומסרו פרטים. לאחר מכן פרשו מהישיבה, מכיון שהיו בעלי עניין. הדירקטוריון שמע, והחליט שלא כדאי לקנות את המגרש. ישראל-קנדה הודיעה לבורסה למחרת, 1 במאי, שהוחלט שלא להיכנס לעסקה.
עתה הייתה הדרך פתוחה לפני רוזן וטוכמאיר לקנות את המגרש, באמצעות חברותיהם הפרטיות. ואכן, לאחר כ-40 יום נחתם החוזה. עוד קודם לכן מכרו השותפים קרקע לעשרות דירות, כמפורט בהמשך.
רשות ניירות ערך טוענת, שרוזן וקנדה מסרו לדירקטוריון פרטים מטעים על הקרקע. בכך הביאו לכך שהחברה תחליט שלא לקנות אותה. בבדיקת חברי הוועדה התברר,אמנם, שלא כל מה שטענה רשות ניירות ערך הוא באמת פרט מטעה. זוהי כנראה הסיבה לפסק' הדין הקל יחסית נגד רוזן וקנדה.
לא מדויק, למרות "ההתפתלויות"
נקודה מרכזית שהתבררה היא: רוזן טען שמדובר בקרקע חקלאית. התברר שזה לא נכון, ומדובר בקרקע מיועדת לבניה למגורים, אם כי לא מייד. "התפתלויות" של ברק רוזן, כדברי הוועדה, לא עזרו לו בנקודה הזו.
נקודות נוספות שעלו בדיון:
- רוזן אמר כי הרכישה "אינה תואמת את פעילות החברה". התברר, שמדובר בקרקע שנועדה לבניה למגורים וזה חלק מפעילות החברה.
- "אין כסף לממן את העסקה". רוזן לא הזכיר שהוא מארגן רוכשי יחידות.
- בישיבה לא צוין המיקום המדויק של הקרקע, ולא נמסרו עליה פרטים נוספים.
מייד לאחר שישראל-קנדה החליטה שלא לרכוש את הקרקע. החלו רוזן וטוכמאיר בשיווק' מהיר. ב-1 ב-2 במאי מכרו יחידות לחברת "בני וצביקה". ב-7 במאי מינו את
אילן פיבקו לאדריכל הפרויקט. ב-10 במאי מכרו כמה יחידות לאברהם גולדפינגר. עד 13 ביוני מכרו 45 יחידות. ב-20 ביוני חתמו על הסכם ליווי פיננסי עם בנק איגוד, אם כי ייתכן שהפעולות האחרונות החלו רק לאחר 1 במאי.
