מבקשי תביעה ייצוגית נגד בנקים שסיכוייה לא היו ברורים מלכתחילה, ואשר עמדו עליה למרות שהמפקח על הבנקים אישר את עמדת הנתבעים ולמרות קריסת חוות הדעת של המומחה מטעמם, ישלמו הוצאות בסך 90,000 שקל.
הבקשה בסך 927 מיליון שקל הוגשה נגד בנק מזרחי-טפחות,
בנק לאומי למשכנתאות ו
בנק הפועלים באמצעות עוה"ד איל גולדנברג ועדי קסטנבאום. המבקשים טענו, כי הבנקים גובים "ריבית דריבית מראש" על משכנתאות וזאת בניגוד לחוק הריבית ולתקנות החלות עליהם. הבנקים טענו בתגובה, כי הבקשה מבוססת על הגדרה שהמציאו המבקשים ואשר הביאה אותם לסבור שכל העולם טועה ורק הם צודקים.
כבר בישיבת קדם-המשפט הראשונה הועברו למפקח על הבנקים שאלות שניסחו באי-כוח הצדדים, והוא גיבה את אופן החישוב של הבנקים. תגובתם של המבקשים הייתה, שגם המפקח שבוי באותה קונספציה שיש לנפץ. הם הסכימו, כי הבנקים בישראל פועלים בשיטה המקובלת בעולם, אך טענו שיש אמיתות יסוד הראויות לבחינה מחודשת.
שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
אסתר שטמר, אומרת בהחלטתה (16.8.15): "תוכנית שאפתנית להביא לתיקון אופן חישוב הריבית במוסדות הפיננסיים כולם צריכה להבהיר באמצעים המקובלים בעולם המשפט, לרבות חוות דעת מומחה ולרבות סימוכין מדעיים, כי הפרקטיקה הנוהגת, הנשענת על תיאוריות כלכליות, מנוגדת לדין ושגויה. המבקשים לא עמדו בדרישה זו".
המבקשים הסתמכו על חוות דעתו של ניר רווה, העוסק בייעוץ כלכלי, אך שטמר דחתה חוות דעת זו. בין היתר היא מראה, כי רק בחקירתו אישר רווה שחוות הדעת מבוססת על מושג שהוא עצמו המציא, ואשר מניחה מראש את המסקנה המתבקשת - "מה שקשה לקבל כהגדרה מדעית". רווה אף טען, כי ההנחות המופיעות בספרות המקצועית הן מוטעות, והודה שלא בחן את הספרות לצורך הכנת חוות דעתו. עוד מציינת שטמר, כי רווה עיוות במכוון את אופן החישוב, ואילו היה מבצע אותו כהלכה - היה מגיע לתוצאה זהה לזו של הבנקים.
את הבנקים ייצגו עוה"ד שרון לובצקי-הס, שחר הרון, דרור קדם, רועי דלח, עמרי אנדורן, יואב הירש וחגי פרידלר.
