עמותת אלעד (אל עיר דוד) תפעיל את מתחם הגן הלאומי דייווידסון שמדרום להר-הבית -קובע (12.10.15) בית המשפט המחוזי בירושלים. המחוזי קיבל את ערעור העמותה על החלטת בית משפט השלום, שפסל לבקשת המדינה את ההסכם עליו חתמה עם החברה לפיתוח הרובע היהודי למתחם הכותל הדרומי והעופל.
מספק דינו של סגן הנשיא,
משה דרורי, עולה, כי המדינה הציגה בפני שתי הערכאות עמדה שהתיימרה להסתמך על הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון - אך הלכה זו לא הייתה ולא נבראה. את המדינה ייצגו סגנית פרקליט המדינה, אורית סון, וסגנית פרקליט מחוז ירושלים, אחוה ברמן, כך שההטעיה נעשתה בידי גורמים בכירים.
המדינה טענה, כי בג"ץ קבע בהלכת אברמוביץ' שלא ניתן להעביר לגורם פרטי את ניהולו של מתחם בעל חשיבות ציבורית. באותו תיק נדונו הסכמי חכירה לדורות עליהם חתמה החברה לפיתוח הרובע היהודי עם שתי חברות לגבי מתחמים ברובע. אולם דרורי קובע שכלל לא ניתנה הלכה כזו ושהמדינה הסתמכה על אמירות אגב של השופטת
אילה פרוקצ'יה אותן הציגה כהלכה מחייבת.
דרורי מראה, כי בג"ץ אישר אז את ההסכמים להחכרת הנכסים ברובה היהודי, והוא אומר שאם כך נקבע לגבי חכירה לדורות - קל וחומר שהחברה רשאית להעביר רק את זכויות הניהול לתקופה מוגדרת. רק בשולי פסק הדין ציינה פרוקצ'יה כיצד לדעתה יש לטפל בעתיד במקרים דומים, אך לא מדובר בהלכה. דרורי מראה, כי כך גם התייחסו לפסק דין זה הן בית המשפט העליון עצמו והן בתי המשפט המחוזיים.
עוד מזכיר דרורי, כי בג"ץ אישר את ההסכם לפיו מפעילה עמותת אלעד את מתחם עיר דוד מדרום לעיר העתיקה. הוא מעיר, שאם אכן הייתה קיימת "הלכה אברמוביץ", הרי שבית המשפט היה לכל הפחות מזכיר אותה באותו פסק דין, שעוסק בנושא זהה כמעט לזה שנדון במקרה אברמוביץ' - אך הוא אינו עושה זאת.
הסיבה העיקרית בעטיה פסל בית משפט השלום את ההסכם הייתה, שדירקטוריון החברה לפיתוח הרובע מנה רק ארבעה חברים בעת אישורו - מתחת לקוורום החוקי. דרורי אומר, שאפילו אם הייתה קיימת "הלכת אברמוביץ", לא היה מקום לפסול את ההסכם כולו בשל פגם טכני שכזה.
דרורי מוסיף ודוחה, כפי שעשה בית משפט השלום, טענות אחרות של המדינה. בין היתר הועלתה הטענה לפיה האזור קדוש למוסלמים והעברת ניהולו לידי אלעד עלולה לפגוע בביטחון. אולם דרורי מראה שהמקור היחיד לעמדה זו של המדינה היה מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, ראאד סלאח. הוא מזכיר שרק בשנה שעברה העמידה המדינה לדין את סאלח על הסתה קשה ובכללה עלילת דם, ותוהה כיצד כעת היא מסתמכת על דבריו כראיה.
עוד מציין דרורי, כי אלעד הסכימה להחריג מהסכם הניהול את אזור קשת רובינסון, אותו מייעדת המדינה כמחתם תפילה לזרמים יהודיים שאינם אורתודוכסיים - ולפיכך נופלת גם מניעה זו. הוא גם דוחה את הטענה כאילו ההסכם עלול לםגוע ביחסיה של ישראל עם ירדן.
לבסוף אומר דרורי, כי דווקא אלעד היא בעלת הניסיון המתאים להפעיל את הגן הלאומי ולהפיח בו רוח חיים. המדינה חויבה בתשלום הוצאות של 80,000 שקל. הנשיא
דוד חשין והשופט
עודד שחם הסכימו עם דרורי. את אלעד ייצגו עוה"ד
זאב שרף, אבי סגל, רן ריף וגבריאל בן-שלוש, ואת החברה לפיתוח הרובע - עו"ד שגיא תירוש.