"הקלטות מראות שבעת שהעד מעיד על עובדות מסוימות, מבקש הפרקליט הפסקה, יוצאים החוצה לחדר אחר וההקלטות מראות שהוא אומר: מה שענית כך זה לא טוב, צריך לענות כך. הם חוזרים חזרה והעדות משתנה. היה נוכח גם עורך דין של אותו אדם בגרמניה, גם הוא אומר דברים, ודברים שונו כאילו העד הזה אמר. השוואה בין התמלילים והקלטות הללו, מראה שחלקים גדולים של הפרוטוקול נעלמו ולא כיבדו אותם, או שנעשו שינויים בקלטות. יש בידינו תצהיר של מי שהיה אחראי להצד הטכני של ההקלטות במשטרה, כשהראו לו את הקלטות האלה הוא נדהם", המשיך וינוגרד.

"כאשר ראיתי את זה קיבלתי אחד השוקים של חיי. אנו כשופטים" – פנה לגולדברג – "אתה בוודאי יודע זאת, אנחנו הנחנו הנחה, בכל אופן אני, כשבאה משטרה ומספרת את הדברים הללו, קיבלנו את זה, תוך אמונה שאכן כך קרו הדברים. כשאני רואה מה נעשה בחדר החקירות עם עיוות ובידוי ראיות והטיית עדות לעדות שקר, אמרתי: לא יכול להיות, איפה אנחנו חיים. לא מתקבל על דעתי... נכנסו בי הרהורים שאולי תיקים רבים שהרשעתי בהם, לא הייתי צריך להרשיע, שאולי עדות נעשתה בכפייה או שנעשו מניפולציות, אם כך פרקליט מפרקליטות המדינה מדריך את המשטרה למחוק או לסלף דברים. אלה דברים שלא ייעשו".

עוד סיפר וינוגרד, כי פרי הגיש תלונה למשטרה בנושא זה, אך פרקליט המדינה דאז, משה לדור, החליט לסגור את התיק. שני תאני, שייצגה את משפחת פרי, הוסיפה: "הוא [לדור] אמר שמעמד של פרקליט גבוה יותר ממעמד ראש ממשלה בישראל". וינוגרד המשיך וציין, כי את החקירה ניהלה המחלקה הכלכלית בפרקליטות, בראשה עמד אז שמעון דולן – ששכר את דמארי כדי שימשיך לנהל את התיק לאחר שעזב את הפרקליטות. בהמשך הדרך, ציין וינוגרד, הפך דמארי לשותף במשרדו של דולן, שהוא עצמו "תוך כמה שנים הפך לעשיר מופלג, יש לו יאכטה. מאיפה הכספים?".

וינוגרד התייחס גם לערר על סגירת התיק, שנדחה בידי המשנה ליועץ המשפטי, אבי ליכט. "גם מר ליכט ראה את הליקויים, שאני קורא לזה עבירות פליליות – אולי כי היה לו לא נוח כלפי הפרקליטות, אז עידן את הדברים וקרא לזה 'ליקויים'". כאשר ביקשו עורכי דינו של פרי את החומר, כדי לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה, התברר להם שבתיק אין כמעט דבר ובין היתר אין בו ראיה כלשהי לכך שהוצגו שאלות לדמארי, הוסיף וינוגרד.

עוד התייחס וינוגרד לתביעה הייצוגית שהוגשה נגד פרי, אשר לאחר גישור בפני השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן הסכים לשלם 40 מיליון שקל – אך אז התערבה הפרקליטות ודרשה שהסכום יהיה 75 מיליון שקל. "אפשר היה לגמור את הגישור בלי התערבות הפרקליטות, כי התובעים היו מרוצים מהתוצאה. אבל הפרקליטות מנעה את הסיום הזה", טען.

על מחלת הסרטן בה לקה פרי אמר וינוגרד, כי כאשר מצבו הורע והרופאים קבעו שרק טיפול בחו"ל עשוי להאריך את חייו, הסכים פרקליט המדינה, שי ניצן, שהוא ייצא לטיפולים אם יעמוד במספר תנאים, ואף הורה לפרקליטים לסכם זאת במהירות. אולם טענה עו"ד נעמה זר-כבוד ממשרד פישר, עו"ד עדי ברטל מהפרקליטות התעלמה מהנחיותיו של ניצן והעלתה עוד ועוד דרישות בנוגע לגובה הערבויות, הפקדונות וכן הלאה.

זר-כבוד הוסיפה: "פרקליט המדינה אמר שד"ר וינוגרד מקובל עליו. יושבת עדי ברטל, אומרת: מי זה ד"ר וינוגרד? אז מה אם פרקליט המדינה מסכים, אני מעליו. אני לא מסכימה". עוד טענה זר-כבוד, כי ברטל סירבה לאפשר לעורכי דינו של פרי לרשום את שנאמר בפגישה, כי "כנראה נזכרה שאמרה ש'אם פרי לא ישלם את הכסף, אני אדאג לזה שהוא יחזור לכלא'. וזה גזר דין מוות". בפגישה למחרת, המשיכה זר-כבוד, דרשה ממנה ברטל שתמסור לה את רשימותיה, וכאשר סירבה – הודיעה שלא תמשיך בדיון כל עוד זר-כבוד נמצאת בחדר.

"הוסיפה עו"ד ברטל ואמרה: אין לי אמון בכם, אַת וד"ר וינוגרד, אתם לא אמינים", טענה זר-כבוד. "משחירה פנינו לפני כל הנוכחים. בסוף, כיוון שמה שעמד לנגד עיני זה טובת הלקוח, לא רציתי שבגלל המצב הזה המו"מ לא יימשך. אמרתי לה: אקל עליך, אני אלך. בעודי יוצאת אני שומעת אותה אומרת: אין לי אמון בעורכי דין שמגישים תלונות אצל הנציבה גרסטל".

וינוגרד וזר-כבוד סיפרו, כי ב-23.2.15 - לקראת סוף המו"מ על תנאי יציאתו של פרי לטיפולים – שלח להם ניצן מכתב בו נאמר: "אני מבקש שיופסק לאלתר שימוש ציני שנעשה לצערי על ידכם במצבו הרפואי של מרשכם". זר-כבוד הוסיפה: "שלושה שבועות אחר כך מרשנו נפטר בלי שום ציניות. אפשר היה להאריך את חייו. המערכת התנהגה כלפינו בבריונות. אנחנו עורכי דין, לא הורשענו בשום דבר, יש לנו לקוח, אין סיבה בעולם להתנהג אלינו כפי שהתנהגו".