ועדה ציבורית בראשותה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר, ממליצה (יום א', 1.11.15) להעדיף ככל האפשר עבודות שירות על-פני מאסרים בפועל.

לדעת הוועדה, "יש לפעול לצמצום השימוש במאסרים במקרים בהם המאסר אינו הכרחי להגבלת יכולת של עבריינים שהמסוכנות שלהם לחברה גבוהה, והרחבת השימוש בעונשים זולים יותר ויעילים יותר העומדים בעקרון ההלימה, ובכך להביא להקצאה יעילה ונכונה יותר של המשאבים המופנים לטובת הנושא".

הוועדה סבורה, כי בעוד הסיכוי להיתפס מהווה גורם הרתעה, הרי שאורך המאסר אינו מהווה גורם שכזה. "אין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים או באמצעות שימוש במאסרים ממושכים יותר", נאמר במסקנותיה. לעומת זאת, "שיקום בקהילה באמצעות ענישה שנעה בין עבודות שירות לצווי מבחן ושירות למען הציבור, צפוי להפיק תוצאות טובות יותר מאשר שימוש נרחב יותר במאסרים".

הוועדה מוסיפה: "ברור כי מאסרים מצמצמים את העבריינות באמצעות הרחקת עבריינים מסוכנים מהציבור. עם זאת, שימוש יעיל במאסר ככלי למניעת עבירות חייב להבחין בין עבריינים שצפויים לחזור ולבצע עבירות לבין אלו שלא. בנוסף, יש להתחשב באפקט הקרימינוגני של המאסר, דהיינו בכך שהמאסר בכלל ומאסר ממושך בפרט מעודד נטייה לעבריינות ומגדיל את הסיכוי שהאסיר יבצע עבירות עם שחרורו.

"כמו-כן יש להתחשב בעלויות הכליאה הגבוהות שניתן היה להפנות אמצעים אחרים לצמצום הפשיעה, לתועלת השולית הפוחתת של הכליאה ולאפקט התחלופה, קרי לכך שלעיתים הרחקתם מן הציבור של עבריינים מאפשרת לאחרים לתפוס את מקומם". בהקשר אחרון זה מציינת הוועדה, כי עלות החזקתו של אסיר היא 10,000 שקל בחודש, בעוד שיקום בקהילה זול יותר ויעיל יותר.

המלצותיה המעשיות העיקריות של ועדת דורנר הן:

• אין מקום להאריך את תקופות המאסר המירביות הקבועות בחקיקה, ואין לנסות להשיג שיקום או הרתעה בצורה זו.

• יש להימנע מקביעת עונשי מינימום לעבירות. בטווח הארוך רצוי לבחון את העונשים המירביים הקיימים ולבדוק האם הם עולים בקנה אחד עם עקרון ההלימה.

• אין לקבוע עבירות פליליות חדשות או להרחיב את הקיימות, מבלי לבחון האם ניתן להשיג את אותן מטרות באמצעים אחרים, כגון המשפט המינהלי ודיני הנזיקין, ומבלי לבחון את העלויות של הפעלת עבירות כאלו.

• יש להקים במשרד המשפטים יחידת מחקר ומידע, אשר תבחן את הקשר בין הענישה לבין ההרתעה.

• ועדות שחרורים יוסמכו לקבוע שהחלק האחרון של המאסר ירוצה בבתי מעבר שיפעלו כמרכזי שיקום, בדומה לחלק מההוסטלים הקיימים.

• עבודות שירות יוטלו לתקופה של עד תשעה חודשים (לעומת שישה חודשים כיום), ונציב שירות בתי הסוהר יוסמך לשחרר עבריינים אלו בתום שישה חודשי עבודות.

המלצות הוועדה הוגשו לשרת המשפטים, איילת שקד, ולשר לביטחון פנים, גלעד ארדן. את עבודת הוועדה ריכז פרופ' אורן גזל-איל, ויתר חבריה היו: ד"ר חיים ויסמונסקי, אסף ורצוג, ד"ר באדי חסייסי, ד"ר חגית לרנאו, תת-ניצב אורי מכלוף, עו"ד רז נזרי, גונדר עפרה קלינגר, פרופ' יוג'ין קנדל, פרופ' מרדכי קרמניצר, פרופ' אפרת שהם ורחל שרביט.