שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
שלמה פרידלנדר, מפגין (2.12.15) מגוון רחב של מקורות השראה ספרותיים בפסק דין שגרתי בסכסוף מסחרי.
כבר בהציגו את המחלוקת בין הצדדים, נעזר פרידלנדר בתפילת ליל יום הכיפורים: "האם בכך נעשו הנתבעות מחויבות לשכלל חוזה עם התובעת, ולא לשעות להצעת אזרחי חרף הפיתויים הגלומים בה; בבחינת 'לברית הבט ואל תפן ליצר' ('כי הנה כחומר ביד היוצר', פיוט ליום הכיפורים)?".
בדברו של חשיבות התיעוד של הסכמות מסחריות, מגיע פרידלנדר לאחד מגדולי חכמי ישראל בימי הביניים: "'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (רבי בחיי בן אשר אבן חלואה, ספרד, המאה ה-14). האור שתכתובת קטנה עשויה לזרות על המו"מ דוחה הרבה מחשכת העמימות של הראשומון הנוצר בהיעדרה, עקב מגבלות התפיסה והזיכרון והטיות האינטרסים".
באותו נושא, הוא נשען גם על הרמב"ם: "על סוג מסוים של יומרה ליצור חבות משפטית ללא ראיה ברורה עמד הרמב"ם באומרו:'אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים ואפילו לתלמיד חכם... וכל המלווה בלא עדים עובר משום לפני עיוור לא תיתן מכשול וגורם קללה לעצמו' (משה בן מיימון, יד החזקה, משפטים, מלווה ולווה, ב', ז')".
גם בספרות העולם מפגין פרידלנדר בקיאות: "ככלל אעיר כי התרשמתי ששני הצדדים לא בדו לחלוטין גרסאות תלושות מכל עיגון במציאות; אולם שני הצדדים הרשו לעצמם, שלא בטובתם, 'לחזק' את גרסאותיהם תוך שהם 'מתקדמים מן המציאות והלאה' (כביטויו של גבריאל גרסיה מארקס, מאה שנים של בדידות, מספרדית ישעיהו אוסטרידן, עם עובד 2012, עמ' 143)".
דיני הראיות מובילים את פרידלנדר לעולם האמנות: "זוהי עדות שמועה בלתי קבילה על מצב המו"מ לאמיתו. ככותרת ציורו המפורסם של הצייר רנה מגריט 'זו לא מקטרת' (אלא רק ציור שלה)".
ואילו את פסק הדין כולו מסיים פרידלנדר במעשייה מאוצרו הגדוש של העם היהודי: "מעשה ביהודי שגילה כי גנב חדר לסוכתו וגנב את תכולתה. איך זה יכול להיות? הקשה. הרי הסוכה הייתה כשרה ובנויה לתלפיות, לפי כל דקדוקי ההלכה! אומנם היו לסוכה רק שלוש דפנות, אולם ההלכה קובעת כי דופן אחת חסרה דינה כפתח ולפיכך חסרונה אינו פוסל את הסוכה! אומנם היה מרווח של 24 ס"מ בין קורות הדופן, אולם ההלכה קובעת כי מרווח פחוּת משלושה טפחים (טפח = 10-8 ס"מ) אינו פוגם ברציפות הדופן ('דין לבוּד')! אומנם הדופן הגיעה רק לגובה 90 ס"מ, אולם ההלכה קובעת כי דופן בגובה 10 טפחים, שהוא שיעורה המינימלי של מחיצה, כשרה! אותו יהודי צדק בכל הנחותיו ההלכתיות. אולם, הקורא כבר מבין כיצד חדרו הגנבים לסוכה...".
