בית הדין המשמעתי הארצי בלשכת עורכי הדין הסתפק בעונשי השעיה על תנאי לעוה"ד שגיב בר-שלום ומור גרטי, שהעבירו כספים שבדיעבד התברר שהיו חלק מהמזימה לרצח השופט עדי אזר בשנת 2004. כך מגלה הלשכה, בערעור שהגישה (20.4.16) לבית המשפט המחוזי בירושלים. העונשים הקלים הוטלו לאחר שהמחוזי הפך את החלטת המשמעתי הארצי, אשר סבר שיש לזכותם.

בר-שלום וגרטי ייצגו את יצחק זוזיאשווילי, שיזם את הרצח (שבוצע בידי רפי נחמני). באפריל 2004 קיבל בר-שלום משליחו של זוזיאשווילי מעטפה ובה 20,000 דולר, למרות שציפה לקבל מסמכים משפטיים. כפי שהתבקש הוא העביר אותה לגרטי, אשר בהנחייתו של זוזיאשווילי נטל מתוכה 1,000 דולר כשכר טירחה ואת היתרה העביר לאבינועם חג'בי, שבתורו העביר את הכסף לנחמני.

בית הדין המשמעתי במחוז תל אביב הרשיע את השניים וגזר על בר-שלום שלושה חודשי השעיה, ועל גרטי - שישה חודשים. בית הדין הארצי קיבל את ערעורם וזיכה אותם, אך השופט המחוזי כהן קיבל את ערעור ועדת האתיקה במחוז ת"א והשיב על-כנה את ההרשעה.

בית הדין הארצי, שהתיק הוחזר אליו לגזירת העונש, הטיל על בר-שלום השעיה על תנאי לשנה, ועל גרטי - השעיה על תנאי לשנתיים. בערעורה טוענת ועדת האתיקה במחוז תל אביב, כי תיק זה מעלה שאלה עקרונית בדבר סטנדרט ההתנהגות המצופה מעורך דין במקרה כזה: נטילת סכום כסף מתוך מעטפה המיועדת לעורך דין אחר.

לטענת ועדת האתיקה, בית הדין הארצי לא הפנים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואף יצא מתוך נקודת הנחה שגויה לפיה בר-שלום וגרטי לא היו עומדים לדין אלמלא הנסיבות הטראגיות. לטענת הוועדה, השאלה היא מהו דינה של עבירת הבלדרות, במנותק לחלוטין ממה שאירע אחרי מעשיהם של בר-שלום וגרטי, וזאת משום שבלא שליחים ובלדרים - רמת הפשיעה הייתה יורדת בצורה משמעותית.

"לעיתים, מארג הכוחות בין עורך דין ללקוחו - במיוחד לאור התחרות הגבוהה הקיימת במקצוע זה - עשוי להוביל את החלשים שבמקצוע, להיכנע לדרישות הלקוחות ולבצע פעולות שליחות מפוקפקות עת ברור להם, כי גם אם ייתפסו הרי שהעונש נסבל", מזהירה ועדת האתיקה. "מכך יש להימנע בכל מחיר בדרך של העמדת רף ענישה ברור, מחמיר ובלתי מתפשר". הענישה הקלה שהוטלה על בר-שלום וגרטי, נטען עוד, אינה עולה בקנה אחד עם חובה זו. הערעור הוגש באמצעות עו"ד יוסי זויטיא.