קריאת "אללה הוא אכבר" עשויה להוות הפרעה של הסדר הציבורי ואף מסווה לרצון לייצר מהומה - קובע (26.6.16) שופט בית משפט השלום בירושלים,
שמואל הרבסט.
סאהר גזאוי הואשם בהתנהגות פסולה במקום ציבורי ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בעקבות תקרית שהתרחשה בהר-הבית בספטמבר 2011. גזאוי היה חלק מקבוצת מתפללים ברחבת אל-אקצה, אך כאשר הבחין בקבוצת יהודים שעלתה להר - החלה לקרוא לעברה "אללה הוא אכבר". הוא עוכב בידי שוטרים,
דחף אחד מהם ולכן הועמד לדין.
להגנתו טען גזאוי, כי מדובר בקריאה דתית שהיא חלק מהפולחן המוסלמי בכל רחבי העולם. אולם הרבסט הרשיע אותו באומרו, כי פעולות העשויות להיות לגיטימיות לחלוטין בהקשר אחד, הופכות לאסורות בהקשר זה. הוא מזכיר, כי ברוח זה כבר נפסק שהנפת דגל ישראל בהר-הבית הייתה התנהגות פסולה במקום ציבורי, שכן היא עלולה הייתה להביא להתלקחות במקום רגיש-ביותר זה.
"ככל שמדובר בקריאות הנקראות בזמן התפילה, במקום התפילה, ובעת בה הן מופיעות בסדר התפילה, הרי שאין מדובר בהפרעה לשלום הציבור, אלא בתפילה תמימה המהווה זכות יסוד מובהקת", אומר הרבסט. "אולם כאשר קריאות אלו משמשות מסווה להפגנה, מחאה, רצון לייצר מהומה ואי-סדר, הרי שאינן מהוות תפילה, ויש בהן הפרעה ברורה לשלומו של הציבור".
הרבסט מוסיף: "לא ניתן גם לתאר את הקריאה כתפילה תמה וזכה ולהתעלם מכך שהיא, לעיתים ולמרבה הצער, אותה הקריאה הנשמעת למרחוק מפי מחבלים ומרצחים בעת ביצוע מעשי טרור נתעבים בשם האדרת האל (בעיניהם ולשיטתם), כמשמעה של הקריאה עצמה".
גזאוי השמיע את הקריאה במקום המצוי בליבת סכסוך בין עמים ודתות, בו כל התגרות פעוטה יכולה לגרום לתבערה - ממשיך הרבסט. הוא לא עשה זאת במהלך התפילה אלא דווקא כלפי קבוצת המבקרים היהודים, ונסיון העבר מלמד על הפוטנציאל הפרובוקטיבי שלה. בכך היא הייתה "הניצוץ הבודד הנדרש להבערת המקום, הטעון ממילא". לבסוף מעיר הרבסט, כי כמוסלמי נהנה גזאוי מהזכות להתפלל בכל מקום בהר-הבית - אשר איננה ניתנת לבני דתות אחרות - אך הוא בחר לנצל אותה תוך פגיעה בזכויותיהם של אחרים.
