"כאשר מאחורי האיצטלה המרשימה של חופש דת ומצפון מסתתרת טענה
בעלמא, אין להעניק לה את ההגנה יוצאת הדופן השמורה להגנה על ערכי יסוד ואין הצדקה לסטות משורת הדין. זאת, נוכח התכלית הנעלה של חשיפת האמת העובדתית שבבסיס הליכי גילוי מסמכים. אימוץ גישה שונה עלול לרוקן מתוכן את מוסד גילוי המסמכים, שכן בעלי דין יוכלו לחמוק בנקל מחובת הגילוי בטענה ל'ציווי דתי או מצפוני' שאין מאחוריו ולא כלום".

כך אומר (יום א', 28.8.16) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, במסגרת פסק דין העוסק בטענת הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית לחיסיון דתי החל על מסמכיה. ביהמ"ש העליון העניק חיסיון יחסי לספר הסינוד, וקבע שאין חיסיון למסמכים הנלווים אליו ולאלו המשמשים כבסיס לרישומים בו.

הסוגיה עלתה אגב הסכסוך הסבוך סביב הונאת הענק ב"מכירת" קרקעות של הפטריארכיה בירושלים לחברת הימנותא תמורת 20 מיליון דולר. לאחר שהתגלתה המרמה הסכימו הצדדים שהפטריארכיה תצפה את הימנותא ב-13 מיליון דולר, אך לאחר שהסכום לא הועבר - הגישה הימנותא תביעה נגדה. במסגרת זו, ביקשה החברה לחשוף את הפרוטוקולים של ישיבות הסינוד הקדוש - המועצה העליונה של הפטריארכיה - בנוגע לאותה עסקה.

צריך מסד עובדתי

הפטריארכיה טענה שמדובר במסמכים הנהנים מחיסיון דתי, משום שרוח הקודש שורה על הדיונים. בדיון התברר, כי מזכיר הסינוד רושם טיוטה של הפרוטוקול במחברת נייר, ולאחר מכן הוא מתועד ביוונית עתיקה ובכתב קליגרפי בספר הסינוד. בית המשפט המחוזי בירושלים הורה להעביר להימנותא את הטיוטות ולהפקיד בידיו שני פרוטוקולים. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, אך עמית דחה את הערעורים.

עמית מנתח באריכות את החיסיון הדתי ואומר, כי בית המשפט יכול ליצור חיסיון פסיקתי - אם כי בזהירות ובמשורה. לדעתו, במקרים המתאימים ניתן בצורה זו ליצור חיסיון מטעמי דת, אך רק אם הוצגו הוכחות משכנעות לקיומו מבחינה דתית. "מעמדה הנורמטיבי הנעלה של הזכות לחופש דת אינו מאפיל על הצורך בהנחת מסד עובדתי לשם ביסוס הטענה לגופה. אדם מאמין שיבוא ויבקש מבית המשפט הגנה על חופש הדת באופן שפוגע באינטרס אחר, יידרש להוכיח כי הטענה לפגיעה בחופש דת לא נטענה מן השפה ולחוץ", מדגיש עמית.

במקרה הנוכחי, אומר עמית, לא הציגה הפטריארכיה מקור דתי כתוב לחיסיון של ספר הסינוד, אלא ביססה את טענתה על המנהג ועל חוות דעת של מומחה. עמית השתכנע שאכן בפטריארכיה עצמה קיים מנהג שלא לחשוף את תוכנו של ספר הסינוד, אך הוכח גם שאין המדובר בעיקרון נוקשה שלעולם לא סוטים ממנו, והיו מקרים בהם נחשף תוכן הדיונים. עוד אומר עמית, כי יש להבחין בין ספר הסינוד לבין הטיוטות, וגם בין דיונים בנושאים דתיים לבין דיונים בנושאים מסחריים.

עמית מגיע למסקנה, כי יש ליצור חיסיון חדש על ספר הסינוד - אך חיסיון יחסי בלבד, אך גם בכך "הלכנו כברת דרך משמעותית לטובת הפטריארכיה, ואין לכחד כי הרגישות היתרה של הדיון המשפטי בעניינים פנים-דתיים תרמה לכך את תרומתה". מאחר שהחיסיון הוא יחסי, ניתן לחשוף את הטיוטות של הפרוטוקולים כאשר קיימת לכך הצדקה מבחינת ההליך המשפטי והרלוונטיות שלהם.

זו אינה הפרה של מצוות

עמית מוסיף: "אכן, כטענת הפטריארכיה, יש משקל לכך שההוראה לחשוף את המסמכים מכוונת כלפי גורם דתי בכיר שנאלץ לכאורה לפעול בניגוד למנהג דתי. הדבר מצריך רגישות מיוחדת, אך עם זאת יש להדגיש כי על הפרק לא עומדת הוראה שיפוטית הכופה הפרה של מצוות הדת. מקומנו הוא בשלב מקדמי של ההליך המתנהל בין הצדדים, וגם המשמעות היותר מרחיקת לכת של אי-גילוי המסמכים איננה חורגת מגדרו של ההליך האזרחי".

במישור המעשי קבע עמית, כי בשלב זה תעביר הפטריארכיה להימנותא תמצית של הפרוטוקולים בהם מדובר, ובמידת הצורך יוכל בית המשפט המחוזי לעיין בנוסח המלא שיופקד בידיו כדי לוודא שהתמצית אמינה. המחוזי יוכל בעתיד לקבוע שיש לחשוף את העתקי הפרוטוקולים, מוסיף עמית, וזאת על-פי ההכרעה העקרונית של העליון.

השופטים יורם דנציגר ומני מזוז הסכימו עם עמית, תוך שהם משבחים את פסיקתו. את הפטריארכיה ייצגו עוה"ד יאיר עשהאל, יובל אגמון ואסף עולמי; את הימנותא ייצגו עוה"ד ירון אלחנני, רועי דלח ויניב גורליק; ואת יעקב רבינוביץ, שעמד בלב המרמה - עוה"ד רון דרור, אופיר מנצ'ל וחן פייביש.